"מרדף חצות" – ביקורת

"מרדף חצות". רוברט דה נירו למעלה עם צ'רלס גרודין.

ציפיתי שוב ב"מרדף חצות" (1988), שלא זכרתי דבר ממנו מלבד זה שאהבתי אותו בזמנו. נהניתי ממנו גם הפעם.

הסיפור מלא תפניות, הפתעות ודמויות אך העלילה פשוטה בבסיסה: ג'ק וולש (רוברט דה-נירו) הוא צייד ראשים (bounty hunter) שמקבל משימה לתפוס ולהעביר מניו יורק ללוס אנג'לס את "הדוכס" (צ'רלס גרודין) בתוך ימים ספורים, עד יום שישי בחצות, תמורת 100 אלף דולר. "הדוכס" הוא רואה חשבון, ובנוסף לג'ק, דולקים אחריו מאפיונרים (את ראשם מגלם דניס פרינה), עמית למקצוע של ג'ק (ג'ון אשטון, "השוטר מבוורלי הילס") שנשכר בידי אדי (ג'ו פנטוליאנו), המעביד של ג'ק, ואיש אף-בי-איי (יפת קוטו) שג'ק גנב לו את תג הזיהוי שלו.

לקחו את הרעיון של סרט מסע (שתי דמויות לומדות להכיר זו את זו בדרכים) והפכו אותו לסרט פעולה קומי. הוא מזכיר מעט את "קיד וקסידי" (1969) ברדיפה האין-סופית אחריהם, כולל קפיצה מגבוה לנהר זורם שיש בשני הסרטים.
הרעים בסרט לא בדיוק רעים אלא אנשים מגוחכים (אך לא סתם מגוחכים, יש להם אישיות). היחסים המשתנים בין ג'ק ל"דוכס" אמינים, טובים ויפים ויש רגעים מרגשים מבלי לסבול מקיטשיות או רגשנות יתר. יש רגע נהדר במיוחד שבו ג'ק מתקשר אל אדי בטלפון ציבורי (יש הרבה כאלה בסרט) כדי לאיים שהוא יהרוג את ה"הדוכס", כשה"הדוכס" עומד לידו, ומבהיר לו בלי מילים שהוא לא מתכוון לזה.

היום היינו רואים נשים בין כל אנשי החוק שרודפים אחריהם (שזה משקף את ימינו) והסרט היה נפתח בסיפור הכתם מעברו של ג'ק שרק מסופר לנו (זה מצוין כמו שזה, לא צריך להראות דבר!). כמו כן, למרות שמדובר במרדף אחד ארוך שמתנהל על פני מדינות רבות וכלי תחבורה שונים, אין רגע אחד שבו המצלמה מטולטלת, למרבה השמחה. את המוזיקה הנשכחת הלחין דווקא דני אלפמן, מלחינו הקבוע של טים ברטון, שב-1988 הלחין בין השאר גם את המוזיקה הנהדרת ל"ביטלג'וס" ול"מארח השדים" (Scrooged עם ביל מורי).

מרטין ברסט ביים שבעה סרטים בלבד בקריירה שנמשכה בין 1977 ל-2003. ההצלחה הגדולה ביותר שלו היתה עם "השוטר מבוורלי הילס" ב-1984. לאחר מכן הגיע "מרדף חצות" ואחריו סרטים לא טובים עד איומים וידועים לשמצה: "ניחוח אשה" (שהיה מועמד לאוסקר לסרט הטוב ביותר), "לפגוש את ג'ו בלאק" (עם ברד פיט ואנת'וני הופקינס, שהקריירה שלהם התאוששה מזה, אך זו של קלייר פורלני המהממת לא הצליחה להתרומם) ו"אהבה מחוץ לחוק" ("ג'ילי" המושמץ והכושל, עם בן אפלק וג'ניפר לופז), שהשתתף בקבירת הקריירה של ברסט.

"מרדף חצות". רוברט דה נירו.

ב-20 שנה האחרונות מתבזה רוברט דה נירו בבחירות הסרטים שלו, ומאז ההצלחה של "בואו נדבר על זה" (1999) ו"פגוש את ההורים" (2000) הוסיף קומדיות לרפרטואר המביך החדש שלו. הבעיה לא בכישרון המשחק שלו -בדרמה או בקומדיה – אלא התוצרת האיומה שהוא מנפיק בכל שנה. הסעיף "קומדיה" ברזומה שלו היה מפתיע ב-1988. בשנות ה-70 נודע בעיקר בדרמות ותפקידים של אנשים קשוחים וחזקים עם "הסנדק 2", "נהג מונית" ו"צייד הצבאים". את שנות ה-80 פתח עם "השור הזועם", ובהמשך עם "מלך הקומדיה", "המשימה" ו"הבלתי משוחדים".

לצדו מככב צ'רלס גרודין, שלא כל כך ידוע היום. הוא מעולם לא היה כוכב אך שיחק בסרטים מצליחים או ידועים רבים, כולל "מלכוד 22", "השמים יכולים לחכות", "האשה באדום" ו-The Lonely Guy הנהדר עם סטיב מרטין. אחרי "מרדף חצות" גילם את אבי המשפחה ב"קוראים לי בטהובן" והמשכו (רק בראשון ולא בשישה הנוספים שיצאו ישר לווידיאו).

"מרדף חצות". צ'רלס גרודין, רוברט דה נירו.

שנת 88' היתה טובה לקולנוע, במיוחד האמריקאי. באותה שנה יכולתם לראות בבתי הקולנוע את (קחו אוויר) איש הגשם, מת לחיות, מי הפליל את רוג'ר רביט, ביג, ביטלג'וס, תייר מזדמן, יחסים מסוכנים, נערה עובדת, גורילות בערפל, נשואה למאפיה, חופים, האקדח מת מצחוק, משחק ילדים, דג ושמו וונדה, מיסיסיפי בוערת, הפיתוי האחרון של ישו, הנאשמים, וילו והנסיכה, מגלה את אמריקה, מארח השדים, טאקר: האיש והחלום, תאומים, מעריצה צמודה, נוכלים עם סגנון, טקילה סנרייז, קוקטייל, אשה אחרת, פרנטיק, אהבה ממבט שלישי, המסע לעמק החלומות, עסקים גדולים, גדולים מהחיים, חקירה בעיר זרה, מיסטיק פיצה, תאומי המריבה, זעקה באפלה, ספריי לשיער, אהבה במלכוד, שתולים באמריקה, בירד, לסניור באהבה, שיחות לילה ועוד, תאמינו או לא!

"מרדף חצות", שהיה מועמד לגלובוס הזהב בקטגוריית הקומדיה לסרט הטוב ביותר ("נערה עובדת" זכה) ולשחקן ראשי (דה-נירו הפסיד לטום הנקס על "ביג"), היה הצלחה בינונית בזמנו אך מאז צבר את המקום הראוי לו כסרט פעולה קומי מוצלח ומהנה.

דירוג:

מרדף חצות (ארה"ב, 1988)
בימוי: מרטין ברסט | תסריט: ג'ורג' גאלו | משחק: רוברט דה נירו, צ'רלס גרודין, יפת קוטו, ג'ון אשטון, דניס פרינה, ג'ו פנטוליאנו | מוסיקה מקורית: דני אלפמן | צילום: דונלד אי. ת'ורין