לפני ארבעים שנה יצא לאקרנים הסרט "ליל המסכות" והפך לסרט פולחן ומייקל מאיירס -הנבל בסרט- הפך לאחד מאייקוני האימה הגדולים ביותר בכל הזמנים. ג'ימי לי קרטיס הפכה למלכת צרחות נודעת ולגיבורת אימה ששורדת את הרציחות. הסרט המקורי מספר על רוצח סדרתי הטובח את קורבנותיו בליל כל הקדושים בעיירה האדונפילד שבאינדיאנה. ג'ון קרפנטר ביים סרט דל תקציב ושמתרחשות בו "רק" חמש רציחות, אבל פס הקול והאימה הפסיכולוגית שעסקה בהתגלמות של הרוע המוחלט הביאו לשינוי פניו של ז'אנר האימה וליצירת ז'אנר סרטי הסלאשר.לסדרה נעשו בסך הכל תשעה סרטי המשך, כששני האחרונים היו אתחול מחדש בבימויו של רוב זומבי (בשנים 2009 ו 2007). כעת ארבעים שנה אחרי הסרט המקורי שיצא בשנת 1978, יוצאת גרסה המתעלמת מכל ההמשכים ובעצם מוחקת אותם לחלוטין. לורי סטרוד (קרטיס) היא כיום סבתא לחוצה שמחכה כבר ארבעים שנה לחזרתו של מאיירס (שבסרט זה אינו אחיה) לעיר. היא מתגוררת בבית שכולו מלכודת בלב היער ומחכה לו. מאיירס כלוא במוסד לפגועי נפש ושני עיתונאים עושים טעות מרה ומחזירים לו את החפץ שהפך להיות מזוהה איתו – המסכה שהוא לובש על פניו בזמן הרציחות. מייקל מצליח לברוח וסיוט ההאלווין חוזר להאדונפילד.
פרסומת
ליל כל הקדושים - חג פגאני קלטי במקור בשם סמחין שבו נחגג המעבר מהסתיו לחורף וניתן כבוד לרוחות המתים - נהפך מאז הסרט המקורי ב-1978 לזמן התרחשות איומה כזו או אחרת בשלל סרטים וסדרות טלוויזיה. קרפנטר הבין בסרט המקורי כי מה טוב יותר מרשע המסתובב במסיכה כשמסביבו ילדים תמימים המחופשים גם למפלצות. 31/10 הפך לתאריך שייזכר לדיראון בקולנוע האמריקאי.כמובן שמיקל מאיירס יחזור שוב לעיר הולדתו (שבה רצח כילד בסרט המקורי את אחת משתי אחיותיו), בדיוק בתאריך זה בהאלווין והגיהנום ישוב לעיר השלווה באינדיאנה. דיוויד גורדון גרין עושה הרבה כבוד לסרט המקורי, אלא שהפעם בעידן ה-Metoo לורי סטרוד היא מופת לאישה חזקה ומשוחררת. היא מחכה לאויבה ותעשה הכל כדי לשרוד בקרב לחיים ולמוות שמצפה לה.
גרין מתכתב בחוכמה עם הסרט המקורי והופך את היוצרות. כשלורי נופלת מחלון ביתה ומייקל צופה בה לפתע היא נעלמת, ממש כמו שהוא נעלם בסרט המקורי. הפעם לורי היא זו שעם נשק בידיה מחפשת את מייקל בתוך ביתה - הפוך מסצנת הסיום מורטת העצבים מהסרט הראשון. גם לד"ר לומיס מהסרט המקורי יש יורש - רופא שמלווה שנים את מייקל, אבל הוא יחסית חוליה חלשה ופחות מוצלחת בסרט."האלווין" של שנת 2018 הינו סרט המשך ראוי ומכובד לאחת מסדרות האימה הוותיקות והארוכות בתולדות הקולנוע האמריקאי. בסרט המקורי אותי הכי הפחידה סצינה שבה נערה מתרוצצת בשכונה ומתחננת שהשכנים יפתחו לה הדלת - וזה פשוט לא קורה. גרין, שבעברו הקומדיה הסהרורית "פיינאפל אקספרס" לצד דרמה מחוספסת כ"ג'ו", מייצר סצנה דומה. מייקל מאיירס חזר להדונפילד והצופה נהנה מכל רגע.לסיום אנקדוטה אישית, לפני 12 שנה התחלתי להרצות על קולנוע. ההרצאה הראשונה שהעברתי הייתה על "האלווין" הראשון. היום אחרי שנים של הרצאות אני תמיד נזכר בלורי סטרוד ומייקל מאיירס בערגה ובחדווה.
כחובב סרטי אימה מושבע, אהבתי את האלווין. הוא לא מתאמץ, הוא לא ידוע מראש והוא פשוט מרתק ומהנה לצפייה. בעיניי הוא יותר סרט מתח מאשר אימה, אבל בהחלט שווה צפייה.
שם:ELIגיל:3922/12/2018 18:59:19
9/10
סרט אימה מותח ומצמרר.
המשך טוב לסדרת סרטי האימה.
שם:IDOגיל:1715/12/2018 15:36:00
5/10
הסרט הזה תסכל אותי. אנם ההריגות ברוטליות ונחמדות והכתיבה של הדמות הראשית לא רעה בכלל אבל כל השאר פשוט ברף שמתחיל מרע עד לממש ממש גרוע. סרטים כאלה פשוט לא עובדים יותר היום, לקהל מגיע הרבה יותר, הרבה יותר מסתם עוד סלאשר מטומטם