חמש שנים לאחר שיצא הסרט הראשון בסדרת הטיהור המצליחה, יוצרי הסרט מחליטים בסרט החדש (והאחרון, לטענתם) לחזור אחורה ולהראות לנו כיצד הכל התחיל. רק חמש שנים מפרידות בין הסרט הראשון לאחרון בסדרה, אך המפה הפוליטית של ארצות הברית לא יכלה להיות שונה יותר. בין ארצות הברית של אובמה לארצות הברית של טראמפ התרחשו שינויים דרסטיים רבים, שהסרט מנסה לשקף, תוך אמירת ביקורת נוקבת על הממשל הנוכחי. אבל למרות שהסרט מטפל בנושאים רלוונטיים מתמיד בצורה כנראה הכי נועזת שנראתה בסדרת הטיהור עד כה, חסרים בהטיהור הראשון אלמנטים חיוניים, שבלעדיהם הסרט מאבד מאפקט הפחד שלו - כאשר מה שנשאר זה בעיקר הרבה אלימות ומעט מאוד אימה.

עלילת הסרט מתרחשת כמה שנים לפני אירועי הסרט הראשון בסדרה, וכמו שהכותרת רומזת, מתארת את הטיהור הראשון שבוצע אי פעם. לאחר שמפלגת "האבות המייסדים החדשים של אמריקה" עולה לשלטון, מנהיגיה מחליטים לבצע ניסוי: לאפשר לאנשים במשך 12 שעות בלבד להתנהג באלימות מבלי לשאת בתוצאות - גניבות, ונדליזם, אונס ורצח הופכים לחוקיים באופן זמני. הטיהור הראשון מתרחש בסטטן איילנד שבניו יורק, כאשר ניתנת לתושבים אפשרות לצאת מהאי במהלך הניסוי או להישאר תמורת תשלום של 5,000 דולר. ככל שאנשים יהיו מעורבים יותר בניסוי (ויהרגו יותר), כך הסכום יגדל.

מוקד ההתרחשות וגיוס האנשים להשתתף בניסוי הוא בשכונות העוני של סטטן איילנד, אזורים של אוכלוסיות מוחלשות, המורכבות ברובן ממיעוטים, לרוב אפרו-אמריקאים או לטינים. הבחירה הזו היא כמובן לא מקרית, וניכר שהיוצרים של הסרט החליטו לא להישאר מאחור ולהתעדכן בהתאם לרוח התקופה. אם פעם "הטיהור" התעסק יותר בענייני מעמדות חברתיים - כעת היוצרים בחרו לתת דגש לא קטן על המתיחות שבין לבנים לאפרו-אמריקאים, אם כי הסרט מתעסק גם בסכסוכים בתוך הקהילה האפרו-אמריקאית עצמה. למרות שהמסר של הסרט ברור (לעתים קצת יותר מדי), הוא עדיין חשוב ומעניק לו ערך מוסף משמעותי יותר ממה שראינו בסרטים הקודמים בסדרה.

הטיהור הראשון (צילום: יח"צ "יונייטד קינג")
כמו "תברח", רק לא - "הטיהור הראשון" | צילום: יח"צ "יונייטד קינג"

ארצות הברית של טראמפ הפכה ליותר ויותר מסוכנת לאוכלוסיית האפרו-אמריקאים ולנשים - ולכן הסרט מלא ברפרנסים בולטים במיוחד להתרחשויות שקרו בהקשרים הללו; מהטבח שנעשה בצ'ארלסטון ב-2015 ועד לאמירותיו המפורסמות של טראמפ על חיבתו לנגיעה באיברי מין נשיים ללא הסכמה. קשה שלא לתהות האם העיסוק בעניינים נפיצים כמו לבנים נגד שחורים נעשה מדאגה אמיתית של היוצרים לעתידה של המדינה בה הם חיים, או שמא מדובר בניסיון לעלות על הגל של תברח, שהוכיח שאמירה חברתית-פוליטית נועזת יכולה גם להכניס כסף? אין לדעת, אך ההתעסקות בנושאים האלה עדיין מוערכת ונעשית, כאמור, בצורה חדה ביותר בסרט.

שתי הדמויות שניצבות במרכז הסרט הן דמיטרי (ילן נואל, לא בטוחה), העומד בראש כנופיית סמים וחברתו לשעבר ניה (לקס סקוט דיוויס), אקטיביסטית שמתנגדת לטיהור ולכנופיות הסמים. שניהם מנסים לשרוד את 12 השעות האלו, כל אחד בדרכו. הגיבורים של הסרט הם אפרו-אמריקאים שמתגוררים בשכונות עוני, בדיוק סוג האנשים ש"הטיהור" הומצא בשבילם, כלומר כדי למחוק אותם מעל פני האדמה. אבל את זה "האבות המייסדים" כמובן לא חושפים בפני העם, אלא טוענים כי הניסוי נועד כדי לשחרר יצרים אלימים שחבויים בתוך כל אחד מאתנו.

דבר מעניין שנעשה עם הדמויות, הוא שדמיטרי הוא לא בדיוק גנגסטר "קלאסי" וגם ניה לא תואמת לסטריאוטיפ "החברה של הגנגסטר", ושניהם שונים ממה שלבנים עשירים ורפובליקנים חושבים על אנשים המתגוררים בשכונות מצוקה. ישנו ניסיון יפה לחזק את המסר של הסרט באמצעות הדמויות, אך הניסיון הזה היה מצליח יותר אם לשחקנים הראשיים הייתה יותר כריזמה ואם כתיבת הדמויות הייתה מעמיקה יותר ופחות שטחית. אלו שני אלמנטים חשובים במיוחד בגזרת האימה, מאחר שהם מאפשרים חיבור רגשי של הצופה עם הדמויות, שבעצם מגביר את תחושת החשש שמא הם יירצחו באכזריות.

אבל הבעיה העיקרית בסרט, היא שהוא מהווה חלק מסדרת סרטים ששווקה מאז ומתמיד כסדרת סרטי אימה, כשבפועל, הטיהור הראשון לא בדיוק תואם להגדרה הזאת. במובן הזה, חובבי אימה שבאים בציפייה לסרט שיפחיד אותם, עלולים להתאכזב. אלמנט חשוב בשיוך סרט לז'אנר האימה הוא, מן הסתם, תחושת הפחד. הטיהור הראשון מתעסק באלימות חסרת רסן, שהיא כביכול אמורה לזרוע בנו פחד מפני הגרוע מכל, אבל כשהסכנה שמרחפת במהלך הסרט לא מגיעה למימוש אמתי, כזה שיזעזע את הצופה ויגרום לו לחשוש מהדבר הבא שיקרה - המתח יורד, הפחד פוחת, וכל מה שנשאר זה סרט רווי באלימות, עם מעט מאוד רגעי אימה.

ייתכן שהניסיון להעביר מסר באופן חד וברור לקהל צופים רחב ככל הניתן פגע ביכולת לספק רגעי אימה ממשיים, או שהיוצרים סברו כי די בהצגת מראה שחורה למציאות הנוכחית בארצות הברית כדי לזרוע אימה בקרב הצופים. כך או כך, מדובר בסרט שכנראה פחות יעורר בכם פחד. אך אם אתם מעוניינים בסרט שכולו אלימות קשה אך עם מסר נוקב ורלוונטי, הטיהור הראשון הוא כנראה הסרט בשבילכם.

דירוג: 3 כוכבים