מגניב יותר, אפל יותר: הגרסה החדשה של "סברינה" עובדת
בעיבוד החדש לסיטקום הנעורים משנות ה-90 "סברינה המכשפה הצעירה", תחושת הסכנה מגובה בתפאורה יוצאת מן הכלל ומתובלת ברוח פמיניסטית עוקצנית. לו הייתה קצרה יותר, היא הייתה פנינה של ממש
אז מה יש לנו פה? יש לנו את סברינה (קירנן שיפקה המעולה מ"מד מן", שלפחות לי נראית כמו התאומה של אמה ווטסון), תלמידת תיכון החיה עם שתי דודותיה (מירנדה אוטו ולוסי דיוויס) לאחר שהוריה נהרגו, ועם הגיעה לגיל 16 נאלצת לעמוד אל מול בחירה אכזרית. סברינה, אתם מבינים, היא מכשפה, לפחות מצד אביה - מה שאומר שביום הולדתה הקרוב היא תצטרך לעבור טקס אפל שיצרף אותה אל כת השטניסטים אליהם שייכת משפחתה, ותיאלץ להפנות גב לחייה המוכרים. החברים - ובמיוחד החבר שלה, הארווי (רוס לינץ') - יהיו נחלת העבר, ולימודים במסגרת אקדמית מפוקפקת המכשירה מכשפות יהיו ההווה העגום. באסה.
וזה מה שקורה בשני הפרקים הראשונים בלבד. בהמשך סברינה מנסה למצוא איזון בחייה הסוערים בצל שלל האיומים העל טבעיים עליה, וזה עובד: העולם שבוראת הסדרה מקאברי ומשכנע (ונתמך בעיצוב יוצא מן הכלל - המון כסף נשפך פה), האווירה אפלה מאוד ביחס לסדרת נעורים מסוג זה, ולפחות בארבעת הפרקים בהם צפיתי התחושה היא שהסיכון גבוה, סכנה אמיתית מרחפת מעל סברינה וחבריה – אלמנט קריטי בתכנים פנטסטיים מזן כזה או אחר.
"סברינה" החדשה נהנית גם מרוח פמיניסטית המוסיפה לה רלוונטיות ועוקץ מבורכים, ואם הפרקים לא היו ארוכים מדי – כמו העונה עצמה שנמתחת על פני 10 הפרקים כנהוג בתכני נטפליקס – היא הייתה נרשמת כפנינה. בעצם, אם אתם טינאייג'רים גותים, היא כזו בכל מקרה.
