היורשות ביקורת סרט

The Heiresses Movie Review

רפאל (דניאל) תמנה על "היורשות":
"יצירה אותנטית נדירה וחפה מכל זיוף או שעמום"

סרט ארכיון שתף/י

משחק אנה ברון, מרגריטה ירון, אנה איבנובה במאי/ת מרסלו מרטינסי

זר

ביקורת סרט להיורשות מאת רפאל (דניאל) תמנה | מבקר וכתב קולנוע

ציון המבקר

"אמיתי ומרגש"

דירוג הגולשים

ראית את הסרט? העבר/י את העכבר ודרג/י!

5.2/10

היכן תצפו?

בקולנוע

68.8% בבית

12.5% לא אצפה

18.8%

שלח/י

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

סרטו החדש של מרסלו מרטינסי מפרגוואי, שקשה להאמין שנוצר בידי גבר מרוב שהוא מבין נשים וגם אוהב נשים, הוא מהסרטים האלה שאתה פוגש לעתים נדירות, ושאין בהם שום מניפולציה רגשית או ניסיון ללחוץ לך על שום כפתור אמוציונלי, שכל מה שנעשה בהם נעשה מתוך פשטות ישירה, של מי שיודע בדיוק מה הוא רוצה להגיד. זו אחת מהסיבות שהסרט הזה הוא מרגש מאוד ועמוק באמת. יכול להיות שיהיה מעט קשה לצלוח את 20 הדקות הראשונות ו"להיכנס פנימה" מיד, דווקא בגלל הקצב הנינוח וגם בגלל האווירה הנוגה; האווירה תמשיך להיות נוגה לפעמים, אבל הרבה פעמים גם תוססת ומלאת חיים, תשוקה וצבע. מכיוון שכך: אל תצאו ב-20 הדקות הראשונות, ותיהנו בהמשך הנאה ארוכה. הסרט זכה בשלל פרסים גדולים ברחבי העולם, כולל שלושה מהפרסים הגדולים בפסטיבל ברלין, והוא נציג פרגוואי לאוסקר בשנה הבאה.הסרט זורם בזרימה טבעית ושלמה, אישית ואינטימית מאוד. הוא עוסק ביחסיהן של שתי נשים בגיל העמידה, שמנהלות זוגיות בת שלושים שנים, וששקעו בחובות כבדים. הוא מציע מבט נבון על ההיררכיה המטרידה של ההבחנות המעמדיות בפרגוואי, שרלוונטיות לדעתי באופן סמלי גם למקומותינו, על הפריבילגיות של מי ששייכים למעמד גבוה ורואים עצמם כמתורבתים מאוד, והדבר אולי פוגע בהם עצמם מבלי שידעו זאת; על מיניות בגיל מבוגר, על מערכות יחסים, ועל העפלה לחופש פנימי, שהוא חופש מתלות בזולת, ממעמד, מכלא זהב של סנוביזם ושיפוטיות, וחופש להרגיש רגש ותשוקה.

ביקורת מצולמת | טריילר/קדימון

צ'לה לכודה בזהותה, המלופפת סביב הבית האמיד והמעודן שבו גרה כל חייה מאז לידתה. הודות לצבירת חובות ולמניפולציה פיננסית לא חוקית של שותפתה לחיים, צ'יקיטה, שנכלאת למספר חודשים, צ'לה צריכה למכור את הציורים, הרהיטים, וכלי הכסף הוותיקים והמרהיבים של משפחתה, והמסמלים את מעמדה כחלק מהאליטה של פראגוואי. צ'לה לא מתמודדת היטב עם הירידה הזאת במעמדה.במשך שנים טיפלה בעצם צ'יקיטה, המעשית והארצית יותר, באופן שמהווה גם מלכודת, בצ'לה האיסטניסית והמעודנת, עד הפרטים הקטנים והאידיוסינקרטיים ביותר, של מי שלכוד במעגל של פינוקים, שמתלווה לו באופן אופייני דיכאון; והדבר משרת מניעים לא בריאים של שתי הנשים.

שכנה מבוגרת, פיטוקה, דמות מעניינת, ססגונית וחריפה, שתזכיר לרבים מאיתנו את דור ה"סבתות" הפולניות, הבעייתיות והמתורבתות מאוד שגדשו את ארצנו פעם, מבקשת מצ'לה בעורמה להסיע אותה מדי יום אל החברות איתן היא משחקת ברידג', במרצדס הישנה והמפוארת של אביה המנוח של צ'לה, שכבר שנים רבות לא נהגה וכעת נוהגת ללא רישיון. פיטוקה, ובהמשך נשים אחרות, מתחילות לשלם לה, והיא הופכת לנהגת מונית מוכחשת. צ'לה צריכה להתמודד עם מעמדה החדש ועם הייסורים שמתלווים לשינוי; השינוי מאפשר בהדרגה התפכחות וגאולה. לנסיעות מצטרפת אנגי, אישה צעירה יותר וחושנית, שקלותה עומדת בניגוד מוחלט לנשים הכבודות הסובבות את צ'לה. אנגי מספרת בהרחבה כנה ובדרך מרתקת ועסיסית על יחסיה עם גברים; וצ'לה נמשכת דווקא משום כך לגילויי הלב שלה ולכנותה הישירה, ואליה עצמה. היא נגמלת בהדרגה מהקיפאון ארוך השנים שלה, שמתחלף בהנאה משכרת, זהירה, מתחושות שהיו רדומות במשך שנים.הבמאי מרטינסי והשחקנית הראשית שלו, אנה ברון, מצליחים ליצור באיטיות תחושות עזות ומהפנטות, באמצעות בימוי, הבעות פנים, ועיניים גדולות וכלות, המציגים כאב, כיסופים ותקווה מבוישת. אספקט אחר בסרט הוא הקקופוניה התוססת והדרום-אמריקאית מאוד של אסירות קולניות ומבקריהן בחצר בית הכלא שצ'לה מרבה לבקר בה את צ'יקיטה. צ'יקיטה מנהלת שיחות נינוחות עם סובביה מהמעמד הנמוך, והדבר מוסיף כמה נדבכים לרושם של צ'לה כאישה בורגנית מאוד ואצילית מאוד, אולי יותר מדי, שנמצאת כל כך לא במקום, וכל כך לא שייכת לארציות, לעולם בכלל אולי.מרטינסי משרטט עולם נשי מורכב, נטול גברים כמעט, שבבידוד החד-מיני שלו עוסק בעצם גם בקוד הפטריארכאלי הנוקשה המאפיין מאז ומתמיד את כל שכבות החברה ברבות מארצות דרום-אמריקה, ושקיים גם במקומותינו. אבל מעל לכל זהו סרט אישי ורגיש מאוד על יחסיו של אדם עם עצמו, על פריצה אל חיים ועל התפכחות; זה סרט מרהיב ועשוי ללא דופי, וכדאי מאוד ללכת לראות אותו.

רפאל (דניאל) תמנה | מבקר וכתב קולנוע

עמוד הסרט תמונות מהסרט הוסף/י ביקורת!

שתף/י