מי שחיפש הוכחה שהקולנוע הוא חלק מאורח החיים שלנו, הדופק הפועם, ה DNA האישי והציבורי ימצא אותה מתחת לפנס המאיר את הסרטים המוקרנים באופן מסורתי בחגים, בייחוד בחגים המשפחתיים. כמו שאצלנו מקפידים להציע מידי יום עצמאות את ,"הלהקה" ו"צ'ארלי וחצי" ובפסח את "עשרת הדברות", כך אין כריסטמס באמריקה בלי "איזה חיים נפלאים" בתוספת עוד כמה הצעות מתחדשות בפורמט המתאים לכל המשפחה. וכך מציעה הטלוויזיה שם כבר משנות השישים את אחד העיבודים שנעשו לסיפורי הד"ר סוס ובעיקר "סיפורו של הגרינץ' שגנב את חג המולד". הסיפור, אגב חוגג השנה 61 שנים שעברו מיום שפורסם. זה התחיל בגרסה קצרה של כחצי שעה והתפתח לסרטים באורך מלא. אחד מהם הופק לפני 18 שנים עם ג'ים קרי האלסטי בתוספת איפור כבד, בגרסת לייב אקשן מסוגננת וצבעונית ועכשיו מצטרף עיבוד נוסף שכולו אנימציה.
הסיפור הוא קלסיקת כריסטמס לא רק משום שחג המולד הוא הנושא של הסרט ועת התרחשותו, שהפעילויות של הגיבורים כולן סובבות את חג הולדתו של ישו, אלא גם המסרים החבויים והגלויים הן של אהבה ותקווה ומשפחה ועזרה הדדית אלטרואיזם והרבה רצון טוב וחיוכים וכוחה של תמימות. ואם יש רוע, יעלם מיד או לכל היותר לקראת סופו של הסרט.
הסיפור מתרחש, כמו בספרו של הד"ר סוס בעיירה הצבעונית והמושלגת בין הרים ובין סלעים הו-וויל שבה כולם מתכוננים לבוא החג וסנטה קלאוס, הצימוק שבקצפת של התקוות, בייחוד של הצעירים המצפים למתנות שיביא איתו במסע מהקוטב הצפוני. רק הגרינץ', יצור ירקרק ומיזנטרופי המתגורר במערה מחוץ לעיירה עם כלבו החביב מקס, רק הוא מתנכר לחג הקדוש המצופה. זיכרון ילדות אפל וחסך באהבת אם ואב הפכו את החג המשפחתי הזה לעינוי עבורו והוא מחפש דרך לקלקל את השמחה גם לאחרים. ובהו-וויל מתגוררת סינדי-לו ילדה קטנה, זהובת תלתל וכחולת עיניים המחכה מאוד לערב הכריסטמס לא בציפיה למתנה דוקא. היא מחליטה להישאר ערה ולתפוס את סנטה ברגעים שבהם יחליק הביתה דרך הארובה ולבקש ממנו שיעזור לאמא העסוקה מאוד. דונה, האם החד הורית עובדת במשמרות לילה כדי לפרנס את סינדי-לו ושני אחיה הקטנים וביום היא עקרת בית במשרה מלאה והיא, פשוט עייפה.
והגרינץ' חושב וחושב איך להשבית את שמחת החג ולבסוף עולה על רעיון – להתחפש לסנטה ובמקום לתת את המתנות, לגנוב אותן ולהרוס את עצי האשוח הביתיים, סמלו של החג. איך יעשה זאת ? האם יצליח ? על משימת מיגור הרעיון אמונה הילדה הקטנה, כמו בסיפורי ההרפתקאות הגדולים המטילים על הרכים והתמימים ובעלי הכוונות הטובות שבינינו את חובת ההוכחה.
על הפקת הסיפור בגרסה הזאת אמונים אנשי "אילומינשיין", בדיוק אותם אנשים שהביאו לנו את "גנוב על הירח" ו"גנוב על העולם", את "המיניונים" על גלגוליהם ואת "החיים הסודיים של חיות המחמד" וגם כאן הם ממשיכים למתוח קווי השקה עם עבודות העבר שלהם. אי אפשר לטעות. הגרינץ' למשל, למרות שהוא בהחלט פרי דמיונו של ד"ר סוס מתנהל על פי קווי ההתנהגות של אחד, מר גרו המוכר מ"גנוב על הירח" למשל. הוא מתחיל את הדרך כדמות מאיימת וכועסת (האמת ? לא מאוד…) ומסיים אותה אחרת לגמרה, לאחר התגלות ולאחר המפגש עם סידני-לו. גם העיצוב הגרפי של הדמויות מזכיר מאוד את המיניונים ואת העבודות האחרות של אולפן האנימציה שהולך ותופס מקום מכובד יותר ויותר מול המתחרים בדיסני ומשתף פעולה עם יוניברסל שממול.
את קולו של הגרינץ' מספק הפעם בנדיקט קאמברבאץ' האנגלי המתאים את המבטא שלו לסביבה האמריקאית ומצליח למתוח את המנעד הקולי שלו לאורכן ורוחבן של כל הרגשות האפשריים. את קולו של המספר מנפק בקורקטיות פארל וויליאמס, סידני-לו היא קמרון סילי שהרזומה שלה כולל כבר את "האומן הגדול מכולם" , ראש העיר היא אנג'לה לאנסברי הוותיקה ובין הקולות נזהה את זה של קינן תומפסון איש ה SNL.
נכון שאפשר להשוות את ההפקה הנוכחית עם אלה הקודמות, ונדמה לי שהיא תקבל את הנקודות שלה, אבל אם נזכור שהקהל המידי לסרט הוא בעיקר צעירים, אולי מאוד המחפשים (הם או הוריהם) רגעים של הנאה בקולנוע בחופשת החנוכה העמוסה, הזיכרון של אלה לא יגיע אפילו עד סרטו של רון האוורד ב- 2000. כך או כך, הנה סרט חביב מאוד, אופטימי שנושא בחובו את מה שהאמריקאים רוצים להנחיל לעולם, את רוח הכריסטמס הטובה שאולי היום ניתן למצוא אותה רק בסרטים.
"הגרינץ'" – 8 פלוס בסולם אורשר.
The Grinch