שתף קטע נבחר

חיילי צעצוע

אם שרדתם את "שליחות קטלנית - התעוררות" ו"רובוטריקים: הנקמה", אין סיבה שלא תצליחו להפיק קצת הנאה גם מ"ג'י איי ג'ו - כוח המחץ". רק אל תשכחו להפקיד את המוח בכניסה


 

סוף החופש הגדול הוא התזמון המושלם להוציא את זיבוריות הקיץ האחרונות, ו"ג'י איי ג'ו - כוח המחץ" הוא מוצר אידיאלי לתקופה זו. סרט רע, רעשני ומיותר, אבל לאחר מחזור סרטי קיץ מזעזע שהחל עם "X-מן המקור: וולברין", המשיך עם "שליחות קטלנית: התעוררות" והגיע לקרשנדו של פיצוצים ומתכות ב"רובוטריקים: הנקמה", "כוח המחץ" הוא כמעט נסבל, כמעט שפוי, כמעט קולנוע.

 

הסרט, שיתוף פעולה בין אולפני פרמאונט ויצרנית הצעצועים האסברו, מתבסס על סדרת "G.I Joe", אותן בובות החיילים הידועות. מקור השם: G.I (הנפקה ממשלתית) ו-Joe, במובן של כינוי סתמי ל"בחור", צירוף מילים המעיד על תפיסה מיליטריסטית, שלא לומר פאשיסטית. מאז תחילת הנפקתן באמצע שנות ה-60, זכו

הבובות להצלחה כלכלית מסחררת שהתפשטה לקומיקס, אנימציה ומשחקי מחשב ולכינוי המזוהה עם החייל האמריקני באשר הוא.

 

על השקת סרט הקולנוע הראשון בסדרה זו הופקד סטיבן סומרס, במאי נבוב שהמנעד של עבודותיו נע מסרטי אפקטים סתמיים ("המומיה") לאשפה דיגיטלית ("ואן הלסינג"). מנהלי פרמאונט החליטו שלא להקרין את הסרט בפני המבקרים האמריקנים ותרמו להורדת הצפיות מ"נמוך" ל"אפס המוחלט". מבחינה זו, הסרט מפתיע לטובה – הוא לא איום, הוא רק רע.

 

הפרודיה היתה כבר קודם

כל מי שראה את הסאטירה המוצלחת "טים אמריקה" של מאט סטון וטריי פארקר, לא נזקק לתיאור העלילה. לכאורה יש כאן תקדים שבו הפרודיה קדמה למקור, אבל הפרודיה היתה על ייצוגי גבורה צבאית אמריקנית, מסרטי רמבו ועד "ג'י.אי'.ג'יין" של דמי מור, שניזונו מהאתוס האינפנטילי של "כוח המחץ". כעת ניתן לראות את העיבוד הקולנועי הישיר לאתוס זה והתחושה היא בעיקר של דז'ה-וו.


"כוח המחץ". כמו סרט מצויר

 

בשני הסרטים העלילה נעה מצירופו של חייל חדש ליחידת העל (כאן שני חיילים), אותו חיפוש אחר נשק השמדה המוני, אותו בסיס סודי שמותקף במהלך הסרט ואפילו החרבה של אותו סמל תרבותי - מגדל אייפל. ההבדל הוא ש"טים אמריקה" היה מצחיק הרבה יותר (הומור כמעט ואין בסרט הנוכחי), מתוחכם ורלוונטי יותר ואפילו הכיל סצנות אקשן ריאליסטיות יותר מ"כוח המחץ". הישג לא מבוטל בהתחשב בעובדה שסטון ופארקר השתמשו בבובות שאת החוטים המחזיקים אותן הם כלל לא טרחו להסתיר.

 

צוות היחידה נקרא לסכל את מזימתו של סוחר נשק (כריסטופר אקלסטון) המשתף פעולה עם ארגון הפשע של "הקוברה" (ג'וזף גורדון-לוויט שמבצע מעבר מביך מסרטי אינדי לסרטי תשלום משכנתא). באמצעות שימוש בראשי חץ מלאים בג'יפה נאנו-טכנולוגית ירוקה (שמעכלת כל דבר שבו היא נוגעת), הם מתכוננים לבצע פעולות טרור גרנדיוזיות. בצוות שלהם נמצאים גם "הברונית" (סיינה מילר) ונינג'ה יפני לבוש לבן המכונה "צל הסערה" (ביונג-האן לי). כמו כן עומד לראשותם צבא של חיילי על/זומבים שמציית לאדוניו לאחר שמוחו נאכל על-ידי אותה ג'יפה ירוקה ורב שימושית.


אנשי "קוברה". זומבים וג'יפה ירוקה

 

חברי "כוח המחץ" הם מיטב החיילים בצבאות העולם. בשונה מסדרת הצעצועים המקורית, כאן מדובר על יחידה קוסמופוליטית שיש בה גם נציגות גם לאומה הערבית ולעמי אפריקה. הוליווד שולחת מסר של פיוס לעולם, דבר שבוודאי לא יכול להזיק למכירת הכרטיסים הגלובלית.

 

אבל עם כל הכבוד לרב גזעיות, הבוס הוא גנרל אמריקני (דניס קוויד), והדמויות המתבלטות בה הן אך ורק אמריקניות - בין אם אלו החיילים החדשים המצטרפים

ליחידה, דיוק (צ'אנינג טאטום) והאתנחתא הקומית השחורה ריפקורד (מרלון ויינס), ובין אם זו חיילת העל סקרלט (ריצ'ל ניקולס) או הנינג'ה השתקן "סנייק אייז" (ריי פארק).

 

בעיקרו, "כוח המחץ" הוא סרט אנימציה. "המטריקס" היה מהפכני בבימוי אקשן בלתי אפשרי אבל נימק זאת בתנועת הדמויות בתוך מרחב וירטואלי. ב"כוח המחץ", שימוש בכל מיני עזרים מפוקפקים כמו "חליפות האצה" מאפשר לדמויות להציג יכולות של גיבורי על למרות שהעולם הוא "ממשי". זה אמנם מאפשר כמה סצנות אקשן נחמדות – ובעיקר סצנה ארוכה שבה מחצית ממכוניות פריז מוחרבות – אבל זה הופך את האקשן למופרך אף יותר מזה של סדרת האנימציה המקורית. מומלץ רק למי שיודע איך להפקיד את השכל במזנון של בית הקולנוע.

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
טאטום. הדמויוית החשובות - מאמריקה בלבד
לאתר ההטבות
מומלצים