בשנים האחרונות החלו להופיע יצירות קולנועיות שעסקו בבני הקהילה האתיופית, "עלים אדומים" של בזי גטה מלפני שלוש שנים וסרטה החדש והמצוין של עלמוורק דוידיאן "עץ תאנה" שהוקרן השנה בפסטיבלי קולנוע ויצא בקרוב להקרנות מסחריות. כעת מגיע למסכים "ליידי טיטי" של הבמאית הצעירה אסתי עלמו וקסלר. בשונה מ"עלים אדומים" ו"עץ תאנה" שהם סרטים חמורי סבר ורציניים "ליידי טיטי" הינה קומדיה מרירה-מתוקה שמנסה לשאול שאלות על הקהילה האתיופית בישראל תוך שימוש בלא מעט הומור והגישה הקלילה הזו עובדת ברוב הסרט.וורקו (צביקה היזקיאס הנהדר) הוא זמר ממוצא אתיופי שמסתבך עם נושים ובצר לו נמלט לבית שמש לאמו שם הוא "יורד למחתרת" - מתחפש לאשה בשם טיטי ומוצא עבודה במתנ"ס המקומי. כמובן שהיותו של צביקה גבר בלבוש אישה, ועוד אישה אתיופית, יוצר אין ספור סיטואציות קומיות שמאפשרות לבמאית לדון בשאלות של מגדר ומיניות בחברה האתיופית.
פרסומת
הסרט גדוש בעלילות משנה: וורקו מתאהב בעובדת המתנ"ס היפה מלס'צ (אלזה עלמו-אחותה של הבמאית), מחוזר על ידי נהג המונית המקומי ומתעמת עם מנהלת המתנ"ס הנוקשה שמנסה להגיע לבנות הקהילה האתיופית ולהעצים אותן.
את ההצגה גונבות שלוש אתיופיות מבוגרות המגלמות את המנקות במתנ"ס, אך בעצם מהוות את המקהלה היוונית של הסרט וחוכמת החיים שלהן מנפיקה כמה מהרגעים המוצלחים ביותר של הסרט.
ברגעיו הרציניים יותר (ויש לא מעט כאלה) שואלת הבמאית שאלות על מה קובע את גורלו של האדם והאם בחברה הישראלית יכולה הקהילה האתיופית בכלל והנשים האתיופיות בפרט לפרוץ מחסומים ותקרות זכוכית למיניהן.
למרות שסיפור טוטסי כחול-לבן נשמע מופרך וניתן לטעון כי הדיון בנושאי מגדר הוא מיושן משהו, והסרט נדמה לעיתים ראשוני ועל גבול הטראש, הרי בעזרת התסריט הכתוב היטב הוא נשמע אותנטי לגמרי ובעזרת משחק חינני על גבול האלתור - הסרט עובד. אני מצאתי את עצמי צוחק עוד ועוד במהלך הסרט. מזמן לא נהניתי מקומדיה כפי שנהניתי מ"ליידי טיטי"! לי הסרט הזכיר את יצירותיהם של האחים וייאנס שמצליחים בסרטיהם בתוך שלל בדיחות מטורפות להגיד דבר או שניים על על החברה האפרו-אמריקאית באמריקה של ימינו.אני טוען שנים שתעשיית קולנוע בריאה זקוקה ליצירות ש"לא דופקות חשבון" כדי להפוך לבריאה יותר ומגוונת יותר. גם ל"ליידי טיטי" ולסרטים דומים אליו יש מקום בקולנוע הישראלי וכדאי שנקבל את הקולנוע האמיץ הזה בזרועות פתוחות.