שתף קטע נבחר

רכבת תחתית

שוב מזרח אירופה, שוב צעירים אמריקנים עוברים התעללות מצד סאדיסטים מקומיים. "רכבת האימה" של גדעון רף מצליח לחקות את "הוסטל" מבלי להתקרב לקרסוליו


 

נפתח בפרט טריוויה משעשע: במספר הזדמנויות בעבר התוודה אלי רות', במאי "הוסטל", כי בועז דוידזון הישראלי הוא אחד הקולנוענים האהובים עליו, ובפרט סדרת סרטי "אסקימו לימון" שלו. והנה, המעריץ הופך עתה מושא לחיקוי: "רכבת האימה", סרט חדש שהפיק דוידזון וביים גדעון רף הישראלי, שואב לא מעט השראה, בלשון המעטה, מ"הוסטל" של רות'. לרוע המזל, מדובר בסרט הרבה פחות מוצלח.

 

"רכבת האימה", שנכון לעכשיו ישראל היא אחת המדינות היחידות בעולם בהן מופץ הסרט באופן מסחרי (בארצות הברית הוא ייצא היישר לדי.וי.די בנובמבר הקרוב), תוכנן במקור כגרסה מחודשת ל-"Terror Train" מ-1980, יצירה דלת תקציב בכיכובה של כהנת האימה ג'יימי לי קרטיס שלימים הפכה לסרט פולחן. אלא שהתסריט של רף ניטרל כמעט כל דמיון למקור (למעט הלוקיישן כמובן), ובסופו של דבר הסרט אפילו נפרד מהמילה הראשונה בשמו - ונאלץ להסתפק ב-"Train" בלבד.

 

במרכז העלילה חבורה של מתאבקות ומתאבקים צעירים שמגיעה למזרח אירופה לרגל תחרות מקומית. ארבעה מהם (שניים ושתיים, בכדי לספק את המתח המיני הנדרש) יוצאים לבלות בניגוד להוראות המאמן, כשלצידם העוזר הסורר שלו.

 

הערב הפרוע גורם להם להחמיץ את הרכבת של הנבחרת לאודסה, וכך קורה שהמאמן, עוזרו וארבעת הצעירים - אלכס (ת'ורה בירץ') שבכלל חולמת להיות רופאה (כמה סמלי), בן זוגה טוד (דרק מגיאר) שמעדיף עתיד מקצועי כמתאבק (כן בטח, זה יקרה) ושני חבריהם חסרי האופי - נאלצים לחפש לעצמם טרמפ לעיר הנמל האוקראינית. הטרמפ הזה מגיע בדמות רכבת מסתורית המנוהלת על ידי ספק רופאים, ספק קצבים, והשישיה האמריקנית הופכת קורבן לכנופיה אכזרית של – זהירות, ספוילר בנאלי! – סוחרי איברים.

 

רוצחים עם מוסר

כן, הבנתם נכון: אם ב"הוסטל" ההתעללות בצעירים האמריקנים נבעה מטעמים סאדיסטיים ותו לא, הפעם יש לרוצחים מניע מוסרי – הצלת חייהם של עשירים המבקשים לדלג על התור הארוך מנשוא להשתלות איברים. אבל זה לא אומר שהם צריכים להיות אנושיים יותר. צוות הרכבת מורכב כאן מכרטיסן מרושע, רופאה חסרת אנושיות, קצב עצום מימדים ותאומים מחרידים וחרמנים. כולם כאחד, כמובן, מדברים במבטא מזרח-אירופי מוקצן, הסממן ההוליוודי החדש לנבל גנרי. 


בירץ' ב"רכבת האימה". מי אמר שואה ולא קיבל?

 

קשה שלא לשים לב למטענים הקשורים בהיסטוריה היהודית שהסרט טומן בחובו: מעבר לקונוטציות המתבקשות של רכבת מזרח אירופית, צפופה ועמוסה במעשי זוועה, יש לנו כאן גם את שתיקתם הרועמת של הנוסעים והתועלתנות המחרידה והכמעט נאצית הזו של אנשי הצוות. אבל בכך, למעשה, מסתכמים המורכבות והעומק של "רכבת האימה". העלילה נעה באופן צפוי ומייגע אל עבר הזוועות המתבקשות, ורף מתקשה לפתח כאן דמויות בעלות אופי (קשה להאמין שתתעצבו על מותם של הגיבורים).

 

בראיון שהתקיים במהלך הצילומים בבולגריה, גדעון רף הגדיר את יצירתו כ"סרט אימה אינטליגנטי". סרט אימה? כן, אבל האינטליגנציה כנראה תמתין לפעם

אחרת. אפילו כשהסרט מציג כמה שוטים מרשימים מבחינה ויזואלית, ישנה תחושה בלתי נמנעת שהוא מצטט הברקות אסתטיות שנראו כבר בסרטים אחרים.

 

ב"הוסטל"  השכיל רות' לקחת זוועות הלקוחות מהסלאשרים הגדולים של שנות ה-70 ("טבח המנסרים מטקסס", "הבית האחרון מצד שמאל") ולייצר מהן משהו חדש ומקורי, חציו קומדיית נעורים אמריקנית וחציו סלאשר קצבי, קודר ומתוחכם. ב"רכבת האימה", נותרות רק הזוועות - ללא רגש, ללא השקעה בבניית הסיפור והאווירה. פורנו לסאדיסטים, אם תרצו.

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
לאתר ההטבות
מומלצים