ביקורות סרטים

הספר הירוק

עידו הלמן ראה את ׳הספר הירוק׳ שמאיים לקחת מ'רומא' המופתי את הפרס הגדול וחזר עם מסקנות מעניינות.

צילום: seanmcgrath

'הספר הירוק' הוא סרט חמוד.

כמובן, זה לא דבר רע. גם לסרטים חמודים יש זכות קיום בעולם. כמו שלסרטי מופת יש זכות קיום ולסרטים גרועים יש זכות קיום, גם לסרטים חמודים יש זכות קיום. נו, אתם יודעים: סרטים חמודים כאלה שעושים נעים בבטן, שלא מתעסקים בצורה מורכבת מדי בנושאים שהם מעלים, שהשחקנים שלהם טובים ושאפשר ללכת עם אמא או עם סבתא מבלי שהן יקבלו התקף לב בגלל אלימות קשה או קללות.

'הספר הירוק' הוא מעיין 'הנהג של מיס דייזי' (זוכרים שהיה סרט כזה? אני לא) בהפוכה. ויגו מורטנסן מגלם אמריקאי ממוצא איטלקי שמסיע את מהרשלה עלי המוזיקאי בשנות ה-60 למסע הופעות דווקא במדינות ארה"ב הגזעניות. בדרך הם יתחברו, יהפכו להיות חברים טובים ויילמדו איך לאכול עוף מטוגן.

יש משהו סימפטי נורא ב'הספר הירוק' שהופך אותו לסרט שקשה, גם אם מתאמצים, לשנוא. הוא חמוד נורא. המשחק של ויגו מורטנסן (שלדעתי הוא היה השחקן הכי טוב מלבד אנדי סרקיס ב'שר הטבעות') ומהרשלה עלי (שהולך לקחת אוסקר שני על הסרט הזה) נהדר והכימיה בינהם מופלאה. האמנתי לחברות ביניהם ורציתי בטובתם. העיסוק של הסרט בנושאי הגזענות אומנם לא מורכב במיוחד מעבר ל'גזענות זה רע ואסור שהיא תקרה יותר טראמפ זה חרא' אבל למרות זאת הוא עושה את העבודה. הבימוי של פיטר פארלי יעיל ואין שומן של קטעים מיותרים או נסחבים. 130 הדקות של הסרט עוברות מהר מאוד וכמעט לא הצצתי בשעון במהלך הסרט.

הבעיה הגדולה של 'הספר הירוק' לא קשורה לסרט עצמו אלא דווקא למסביב. ספציפית, לאוסקר. 'הספר הירוק' הוא המועמד המוביל לזכייה בפרס הנכסף לצד 'רומא' המופתי של אלפונסו קוארון. לאחר שורה של סרטים אוברייטד שזכו בסרט הגדול הייתי רוצה שלשם שינוי תיזכה יצירת אומנות מרהיבה כמו 'רומא' ולא סרט חמוד כמו 'הספר הירוק'. כך שבסופו של דבר אני בעד 'הספר הירוק' כסרט אך נגדו כזוכה אוסקר.

ובלי קשר לפרסים מדובר בסרט חמוד לאללה שכדאי לכם לראות, מומלץ עם אמא או סבתא שלכם.

Article author

הספר הירוק

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

הנצפים ביותר

‎למעלה

אהבתם את התכנים שלנו?לחצו לייק וקבלו עדכונים שוטפים