"הפרד". קלינט איסטווד.
קשה לי לכתוב דברים רעים על קלינט איסטווד, אחד מגדולי האייקונים של הקולנוע, אבל אם הייתי צריך לכתוב רק את הדברים הטובים בסרטו החדש "הפרד", הביקורת הזו היתה מסתכמת במשפט אחד – "תמיד כיף לראות שוב את קלינט איסטווד פעיל".
איסטווד ביים ומשחק בסרט הזה, ובשני התפקידים הוא לא נמצא בשיאו. איסטווד מגלם את ארל סטון, מגדל פרחים שאוהב ומשקיע יותר בפרחיו מאשר במשפחתו. בקרב מגדלי הפרחים אין מי שאינו מכיר אותו והוא זוכה בפרסים ובתהילה. האינטרנט והשימוש בו ככלי שיווקי דוחק את איסטווד המזדקן מחוץ לשוק הפרחים והוא נותר ללא המשפחה שעזבה אותו וללא הפרחים שסיפקו לו את המנוע לחייו.
חריגה בהתיחסותה אליו, לעומת היחס הקר שהמשפחה מפגינה כלפיו, היא נכדתו ג'ייני (טייסה פרמיגה) שעומדת להתחתן. ארל הבטיח לעזור לה במימון החתונה, אך כאמור מצבו הכלכלי אינו מאפשר זאת. ממילא הוא זוכה ליחס קר ומנוכר מצד יתר בני משפחתו (הפגועים ממנו כל כך) והדבר האחרון שהוא רוצה בשלב זה, זה לאכזב גם את נכדתו האהובה. בשלב זה ארל מקבל הצעה "תמימה" לעשות משלוח. כל שנדרש ממנו זה לנהוג בטנדר שלו ולהעביר "חבילה". כך הוא מתחיל את דרכו כנהג המוביל סמים (המכונה פרד ומכאן שם הסרט) עבור קרטל מקסיקני. במקביל, הסוכן קולין בייטס (ברדלי קופר) מנסה לתפוס קרטל סמים זה באמצעות התחקות אחרי הנהגים המובילים את הסם.
הבעיה המרכזית של הסרט היא התסריט האיום שלו. הסרט מבוסס באופן חופשי מאוד על כתבה שהתפרסמה בניו יורק טיימס. בניגוד לסיפור שעל פני הדברים נשמע בהחלט מעניין, נראה שהתסריט מתאמץ להוציא ממנו כל עניין ובמקומו למלאו בכמה שיותר משפטי קלישאה שהצליח התסריטאי, ניק שנק, למצוא. אם התאור הזה נשמע לכם מוגזם, חכו שתשמעו את המשפטים הללו יוצאים מפי השחקנים עצמם. בנוסף, יש משהו כל כך מכני כמבנה של הסרט. נכון, יש הסברים פסיכולוגיים לכל פעולה, אבל זה פשוט לא זורם זרימה טבעית, וממש מרגישים/שומעים את חריקת גלגלי השיניים, שמניעים את הסיפור.
סצינות שלמות גורמות לצופה לזוז באי נוחות על הכיסא. סצינת המסיבה במקסיקו או הסצינה שמתרחשת לקראת סוף הסרט בין איסטווד לאשתו לשעבר הן הבולטות שבהן. אלו לא הבעיות היחידות בסרט, אלא גם הבימוי הגס. תפקידו כבמאי מאפשר להטיל על איסטווד גם את האחריות לכך שהקצב של הסרט לא אחיד, שדרמטית הוא לא עובד ושבסופו של דבר הוא לא רגשי ולא מאפשר באמת חיבור לדמות.
"הפרד". קלינט איסטווד, טייסה פרמיגה.
גם המשחק לא מצטיין כאן. בעשר הדקות הראשונות, שמבחינה סיפורית מתרחשות שנים מספר לפני המאורעות שיהוו את רוב הסרט, החן האיסטוודי עדיין נמצא בכל פריים וקשה לעמוד בקסמו, אבל לאחר מכן זה אובד. ניתן לומר שהדמות הפכה לקשה יותר, עקב הנסיבות, וזה יהיה נכון, אך עדיין, איסטווד חיוור בלי קסם זה כמו עוגת שוקולד עשירה על בסיס צימקאו.
גם שאר השחקנים לא מבריקים. ברדלי קופר סתמי לגמרי. מייקל פנה סביר. לורנס פישבורן נראה כמי שהגיע לעבודה בחוסר חשק מוחלט. עולה על כולם דיאן ווסט בתפקיד איום במיוחד כאשתו לשעבר. בתפקיד בתו של ארל סטון משחקת בתו של קלינט איסטווד, אליסון. פרט הטריוויה הזה מאפשר להתעלם מהעובדה שהיא שחקנית גרועה למדי, והימצאותה פה היא חביבה.
"הפרד". דיאן ווייסט, קלינט איסטווד.
נקודת האור היחידה בתחום המשחק היא אנדי גראסייה בתפקיד ראש הקרטל. לא כי הוא עושה תפקיד עמוק או מרשים במיוחד, אבל הוא נראה משועשע תמידית וכיף לצפות בו.
דווקא כשמגיעים לסוף, לסצינה האחרונה, עולה שאלה מעניינת יותר מהסרט כולו – מהו חופש ומתי האדם הוא חופשי באמת. אבל על זה תחשבו כבר בדרך לרכב, כי הסרט מסתיים. הסרט הזה לא יפגום במורשת של איסטווד. זה גם לא הסרט הכי גרוע שלו. עדיין, מומלץ לוותר ולהימנע ממפח נפש.
דירוג: 
הפרד (ארה"ב, 2018)
בימוי: קלינט איסטווד | תסריט: ניק שנק | משחק: קלינט איסטווד,בראדלי קופר, טייסה פרמיגה, לורנס פישבורן, מייקל פנה
הפצה: טוליפ אנטרטיימנט, החל מה-07.02.2019 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: