ביקורת סרט - "מרדף קר": ליאם ניסן שב לגלם אב נוקם - ומפתיע לטובה
ליאם ניסן מצא את עצמו לאחרונה במוקד סערה מתוקשרת, לאחר שהתוודה שבגיל צעיר התמודד עם מחשבות גזעניות, שבגללן אף חשב לתקוף אדם זר. בסרטו החדש, המבוסס על מותחן נורווגי, הוא לא חושב פעמיים לפני שהוא מרים יד - והתוצאה הסופית היא חגיגה מדממת של הומור שחור
נדמה שהפער בין פנטזיות הנקמה הקולנועיות והעולם האמיתי מעולם לא היה רב יותר. ליאם ניסן בן ה-66 שינה לפני עשר שנים את מסלול הקריירה שלו כששיחק בסרט "חטופה". חרף גילו המתקדם הוא הפך בעשור האחרון לאייקון של סרטי אקשן-אלימות-נקמה, פעמים רבות בהקשר של דמות אב המציל או נוקם במי שחטף, פגע או רצח בבן או הבת. דמותו של בראיין מילס מטרילוגיית "חטופה", עם "סט הכישורים המאוד מיוחד שלו" הפכה לקלישאת פס ייצור של גבריות בשלה שמלמדת את הפושעים הצעירים, המשתייכים לא אחת למוצא אתני מגוון, מי הבוס.
אבל מה קורה כאשר הפנטזיה מתחילה להתכתב באופן מפתיע עם המציאות, הנשלטת על ידי אקלים של קמפיינים היסטריים ברשת, שבהם כל טווח הגוונים המוסרי החורג מלבן כשלג - נצבע בשחור אפל? הכוונה, כמובן, לפאניקה המוסרית שהתלבשה הפעם על ניסן ותייגה אותו כעת כגזען אלים: בשבוע שעבר, במהלך ראיונות לקידום "מרדף קר", השחקן התוודה על סיפור מעברו הרחוק, פאזה של זעם של אדם צעיר, אחרי שגבר שחור אנס את חברתו. במשך שבוע וחצי הוא הסתובב ברחובות עם אלה מוסתרת, ורק חיכה שאיזה "ממזר שחור", במילותיו, יתעסק איתו כדי לפרוק עליו את זעמו. אחרי שבוע וחצי הוא תפס את עצמו בידיים, ונרגע מבלי שמימש את כוונתו. בשנים שחלפו מאז הוא הפיק מה שהפיק מהרגע האפל הזה בחייו (אפשר לחשוד שהלקח הזה גם שירת אותו נאמנה בעבודתו כשחקן), ואחרי כמה עשרות שנים הוא היה נאיבי מספיק לחשוב שהווידוי על מה שהוא כמעט עשה, ועל הלקחים שהפיק מכך, יהיה בעל ערך לאחרים. הטעות הזו עלולה לשבש את הקריירה שלו בעתיד הנראה לעין.
בין אם הכיוון של רוחות התרבות משתנה, ובין אם נדמה כי ניסן מיצה את את סוג הדמויות הזה, נראה שהאופק של דמות האב החסונה שבאה לסגור עניינים מצטמצם במהירות. עם מחשבות אלו נכנסתי להקרנה של "מרדף קר" - עוד סרט שבו הוא מגלם תפקיד של אב נוקם לאחר רצח בנו. ציפיתי לעוד מהלך עלילתי על אוטומט, ולכל היותר סצנות אקשן מבוצעות היטב. הופתעתי לטובה.
"מרדף קר" הוא עיבוד אמריקאי לסרט של הבמאי הנורווגי האנס פיטר מולנד מ-2014, שנקרא In Order of Disappearance. מותחן-נקמה וקומדיה של הומור שחור, קר ויבש שמולנד לזר לביים בארצות הברית. בדרך כלל כשאותו במאי חוזר ומביים את סרטו הזר בגרסה אמריקאית, המבקרים נוטים להעדיף את המקור. כך היה כשהבמאי ההולנדי ג'ורג סלוייזר ביים מחדש את המותחן "ההיעלמות" (1988 / 1993) - וסירס את הסוף האפקטיבי של המקור, וגם כשמיכאל האנקה ביים שתי גרסאות זהות ברמת השוט-שוט ל"משחקי שעשוע" (1998 / 2005). באנגלית, לפחות עבור המבקרים, זה כנראה נשמע קצת פחות טוב.
"מרדף קר" זוכה לביקורות פחות טובות מקודמו הנורווגי, אבל לדעתי הוא לא נופל ממנו ואולי אף קצת יותר מוצלח. לא חלו שינויים משמעותיים בין שתי הגרסאות, אבל יש כיוונונים קטנים שמתאימים את הסרט לארצות הברית: כנופיה סרבית הוחלפה באינדיאנית, מספר הדמויות הנשיות גדל, ההומור השחור הודגש, וחל גיוון רב יותר בזהויות הדתיות של שובל המתים המשתרע לאורך הסרט. שינויים אלו אינם מצדיקים צפייה חוזרת למי שכבר צפה במקור הנורווגי. הגרסה האמריקאית נפתחת בציטוט של אוסקר ויילד המרמז על רוח היצריה: "יש המחוללים אושר בכל מקום שבו יהיו, ויש שיעשו זאת כשילכו". אושר רב צפוי, אם כן, בכל מיתה, כאשר מופיעה שקופית שחורה ועליה שם הנרצח, עם סימן קטע המעיד על הדת לה הוא משתייך.
ניסן מגלם את דמותו של נלס קוקסמן (במקר הנורווגי זה היה דיקמן), נהג מפלסת שלג בעיירה קיהו בקולוראדו. אדם שקט שחי עם אשתו גרייס (לורה דרן) ואף זוכה באות "אזרח השנה" של העיירה על עבודתו כמי שמאפשר את תנועת הרכבים בחורף. בנו קייל (מייקל ריצ'ארדסון - בנו האמיתי של ניסן) נרצח בתחילת הסרט, בגלל טעות בזיהוי הקשורה לסחר בסמים. מבחינת המשטרה, ההרואין שנמצא בדמו של הבן מוכיח כי לא קרה דבר פסול. למרות שכלפי חוץ נראה כי נלס מתמודד עם הדברים באופן מתקבל על הדעת, בפועל הוא מנסה להתאבד. רגע לפני הירי לתוך הפה הוא נעצר, ומתחיל לגלות מה בעצם קרה לבנו.
הגיבור, כצפוי, יוצא לסדרה של חיסולים שבעזרתם הוא מעפיל במעלה סולם הדרגות של ארגון פשע. עד כאן ניתן היה לצפות שזה יהיה סרט בתבנית המוכרת לעייפה. מה שמפתיע הוא האופן בו העלילה של הסרט מתפתחת לסדרה של דמויות ואירועים שבחלקם קוקסמן כלל לא נמצא ולא יכול לדעת על קיומם. בדרך שמאוד מזכירה את העונה השניה והמצוינת של סדרת הטלוויזיה "פארגו" (אם כי הסרט נופל ממנה), הנקמה של קוקסמן היא נתיב הכניסה לעולם של הומור שחור ואבסורדי, של התנהגויות מטופשות, מוות המגיע בחטף, מזימות שלא צולחות, טעויות בזיהוי וכך הלאה.
בראש כנופיית הסמים האחראית לרצח הבן עומד סוחר בשם טרבור "וייקינג" קולקוט (תום בייטמן), דמות יוצאת דופן של יאפי פסיכופט א-לה-פטריק בייטמן (מ"אמריקן פסיכו"), ואב המנסה להקנות לבנו הרגלי תזונה נכונים. ישנה גם כנופיה אינדיאנית שתיעשה מעורבת בשפיכות הדמים, ולא מעט דמויות המעוצבות באופן מפתיע, ומנהלות שיחות מהסוג שלא צפוי למצוא בסרטי פשע אלימים. ליתר דיוק, לא צפוי למי שפספס כמה סרטים, מ"תירו בפסנתרן" של פרנסואה טריפו ועד "ספרות זולה" של טרנטינו. "מרדף קר", חרף היותו סרט שכולל לא מעט מעשי רצח, מהנה לצפייה, ומצליח להצחיק בדרכו היבשה יותר מרוב הקומדיות ההוליוודיות העכשוויות.
