ג'וליה רוברטס היא אישה טיפשה ופתטית. כמובן שאין הכוונה פה לכוכבת ההוליוודית, אלא לדמות שהיא בחרה לגלם ב"בן חזר הביתה", שהוא סרט מרגיז, השופע מניפולציות פרימיטיביות. הדמות של רוברטס קרויה בסרט הולי, כלומר קדושה, וטווח הפעולה העלילתי שלה מוגבל ליממה של חג המולד, ובו נדרשת אותה הולי, ממש כמו קודמתה המהוללת מריה מנצרת, להגן בחירוף נפש על חיי בנה, פן הוא ישלם בחייו על חטאי החברה כולה.
מערכת היחסים אם–בן, כשהיא מיושמת דווקא בתאריך הטעון ביותר בלוח השנה הנוצרי, נידונה מראש להניב אך ורק מחוות של צדקנות מזויפת. זוהי אכן האנרגיה שעליה נע "בן חזר הביתה", סרטו של פיטר הדג'ס, המציב לצד ג'וליה רוברטס את בנו (האמיתי) לוקאס כשחקן הראשי, שכינויו בסיפור הוא בן.
הדג'ס ג'וניור, מג'ונג'ן שיער, מוכר בעיקר בשל דמות הנער המיוסר שאותה גילם על הצד הטוב ביותר בדרמה "מנצ'סטר ליד הים". עקרונית, אין הבדל רב בין הדמות ההיא לגבר הצעיר שנקלע לצרות איומות - נפשיות ואף פיזיות - בלילה הטעון שבו מצוינת לידתו של הצלוב. ההבדל הוא רק בביצוע המעשי על הבד.
בן מכור לסמים קשים, ואף משמש כמפיץ שלהם בקרב אוכלוסיית צפון העיר ניו יורק והעיירות המפוזרות מסביבה - ריצ'מונד, ניו סיטי ויונקרס. הביקור המפתיע שלו בבית אמא לרגל הכריסמס, מערער לגמרי את ההכנות לחג של הולי החסודה, ושל ילדיה משני בעלים; הראשון, זה שאינו מופיע בסרט, הוא אביו הנעלם של בן, ואילו הנוכחי הוא גבר שחור וחדל אישים, שצירופו לסיפור רק מזיק לסרט. שובו של בן מטיל צל כבד על עתידם של בני משפחת המופת הזו, שכן שובל של חובות והסתבכויות אחרות עם סוחרי סמים כבדים, שאותן בן נושא על גבו כצלב עינויים, עלול לפגוע בהם.
אות ראשון לצרות העתידות לנחות על הולי וסובביה מהווה חטיפתו של כלב הפודל שברשות המשפחה. בן ואמו יוצאים בחשכת הליל, מיד אחרי מיסת החצות, לסיור מקיף בכבישי האזור, על מנת למצוא את החטוף הנבחני. דווקא אז, בשיא הדרמה הלא מותחת, מתגלית אמא במלוא גוני טיפשותה ובורותה בכל הקשור לידע שלה על אורחות החיים של בנה היקר לה מכל. סיטואציה משפחתית זו מזכירה סרט עלילתי שהוקרן כאן לפני מספר שבועות. היה זה "ילד יפה", בכיכובם של סטיב קארל וטימותה שאלמה, המגלמים בו אב ובנו שנקלעים למצבים כמעט זהים לאלה של הולי ובן.
מה שמחריד ב"בן חזר הביתה" הוא החובבנות הכבדה שבתוכה מדשדש הסרט, על הסיפור המקרטע, אופני הבימוי והמשחק שבו. גרועה מטון חובבני זה היא הנימה המתחסדת, מצקצקת הלשון, בעלת הפן הנוצרי–פרוטסטנטי, שבה טובל (או טובע) הסרט כולו.
אוסקר בראשון בלילה
הסיבה העיקרית לכך ש"רומא" לא יוכתר ביום שני לפנות בוקר כסרט המצטיין של 2018 היא העובדה שהוא סרט טוב מדי, ואילו "כוכב נולד" שיזכה בתואר הוא סרט מספיק רע כדי להוות מכנה משותף נמוך למרבית חברי האקדמיה ההוליוודית (בערך 8,100 חברים), הבוחרים את הזוכים.
סיבה נוספת, אולי חשובה יותר, הינה נטפליקס. כלומר העובדה ש"רומא" הוא רכוש חברת הסטרימינג, שביום מן הימים עלולה לחסל את הענף המסחרי של בתי הקולנוע. אף על פי שהמהלך העסקי הזה צפוי בהחלט, אין שום סיבה שחברי האקדמיה ישמשו כמקדמי מכירות למשהו העלול להותיר את מקצתם כחסרי תעסוקה.
מצד שני, דרכו של אלפונסו קוארון יוצר "רומא" אל הזכייה באוסקר האישי הניתן לבמאי המוצלח, נראית כסלולה היטב. בעיקר משום שברדלי קופר, במאי "כוכב נולד", כלל לא מועמד בקטגוריה הזו. יכול להיות שקוארון ייצא מהטקס, ובצדק רב, עם עוד שני פסלונים מוזהבים שיוענקו לו משום שהוא גם הצלם הטוב והתסריטאי המשובח של השנה. מוזר במקצת שלא למצוא את קוארון בין שמות המועמדים לתואר העורך הטוב, שבוודאי מגיע לו לאור הביצועים המזהירים שלו ב"רומא". וחוץ מזה, הסרט שלו יזכה כמובן באותו פסלון המיועד להפקות שאינן דוברות אנגלית.
תואר המשחק יוכרע בגזרה המוזיקלית בין ברדלי קופר ("כוכב נולד") לרמי מאלק ("רפסודיה בוהמית"), עם יתרון מוקדם ברור לקופר. גלן קלוז ("האישה"), ולא אוליבייה קולמן ("המועדפת") הראויה לתואר, תהיה זו שתזכה בתואר הנשי המקביל. בעיקר משום שהיא כבר בת 72, וזו לה המועמדות השביעית לפרס הנכסף.