אם להאמין למה שרואים בסרטים, הדבר היחיד שקרה בחצרות בתי המלוכה באירופה במשך מאות שנים זה תככים, מזימות ומופעי חנופה עלובים למלך מצד יועצים רעים. וזה בדיוק מה שקורה במשך שעתיים של 'המועדפת'.

על ליבה של המלכה הבריטית התלותית והפסיכית אן מהמאה ה־18 (השחקנית הנפלאה אוליביה קולמן מ'ברודצ'רץ'') מתחרות שתיים: יועצת ותיקה וחכמה שהיא אשת אמונה של המלכה (רייצ'ל וייז) ומשרתת חדשה, צעירה ונאה שמנסה לתפוס את מקומה (אמה סטון). התרגילים שהן עושות אחת על השנייה די שקופים וברורים, אבל אי־אפשר לומר שזה לא פאן.

'המועדפת' מציג לכאורה טוויסט מקורי לז'אנר הסרטים התקופתיים המאובן והמעופש לרוב, מה שנקרא "סרטי תלבושות". במקום להביא איזה במאי תיאטרון בריטי מכובד וישנוני, הביאו את הבמאי היווני, הצעיר והנשכני יורגוס לנטימוס ('הלובסטר', 'שן כלב'). חקיין לינץ' וקובריק מוצלח, שהקים לעצמו בשנים האחרונות עדת מעריצים קטנה וקולנית. התוצאה היא סרט שמבוים באנרגטיות מפתיעה והרבה הומור שחור, כולל איזה "פאק" פה ושם. בהתחשב בעשר המועמדויות לאוסקר שהסרט גרף, כולל לבמאי ושלוש השחקניות, אי־אפשר לומר שהניסוי לא הצליח.

'המועדפת' הוא בגדול סרט כיפי למדי, אם הומור מרושע זה הטעם שלכם. רק שבסוף הוא לא באמת חשוב או מורכב במיוחד. הוא אומר בערך כל מה שמצופה ממנו לומר על כוח משחית וגם על נשים חזקות שמנסות להסתדר ולהתקדם בעולם גברי. בשלב מסוים, הוא גם מתחיל לחזור על עצמו. הניסיון של לנתימוס להשתוות למאסטר שלו קובריק לא בדיוק מצליח. מי שמרימה את הסרט שוב ושוב היא דווקא קולמן, הפחות־מוכרת משלוש השחקניות, שראויה לאוסקר על תפקידה כשליטה בודדה, רגזנית, מדוכאת וצמאה לתשומת לב. כל השוואה לדמויות היסטוריות או עכשוויות היא על אחריותכם בלבד.