סולו חופשי: ביקורת סרט

לטפס את אחד המצוקים הגבוהים בעולם בגובה של כמעט קילומטר, כשכל מה שמפריד בינך לבין נחיתה על הקרקע זה ציוד עגינה וחבל דק, זו משימה מפחידה במיוחד שלא מעטים עשו עד היום. עכשיו חשבו על אותו דבר, רק ללא כל ציוד טיפוס או חבל. נשמע מטורף? זה בדיוק מה שעשה אלכס הונולד, מי שהפך את ה-Free Solo, הטיפוס החופשי באמצעות הגוף בלבד וללא עזרים, לאמנות של ממש וכבש פסגה שהיא כל כך בלתי נתפסת עד שהיא נדמית כמשימה כמעט על אנושית.

הסרט "סולו חופשי" מלווה את הונולד בהכנות לקראת טיפוס חייו שנערך בחודש יוני האחרון במצוק אל קפיטן בפארק יוסימיטי בקליפורניה. הצוות שמלווה אותו, בראשות במאי הטיפוס ג'ימי צ'ין, הופך לחלק בלתי נפרד מההכנות וגם משפיע באופן אקטיבי על המתרחש. באקרובטיות מרשימה (כל הצלמים בסרט הם גם מטפסים מקצועיים) תלוי הצוות לצד אלכס ומתעד אותו מזוויות שונות. הונולד, שרגיל לטפס לבדו, חש לעיתים אי נוחות מהצוות הסובב אותו ובאחד מרגעי השיא בסרט מוותר על הטיפוס כשהם לצדו. הצוות גם מרגיש כי ייתכן והונולד מרגיש חובה לבצע את הטיפוס בשל נוכחותם, כאשר השאלה הנשאלת היא מה יקרה אם הוא ייפול וימות לנגד עיניהם ומה תהיה מידת אשמתם בכך?

[*]

השאלה הזו תקפה לא רק לצוות הצילום אלא גם לנו כצופים. רגעי הטיפוס של אלכס הם מהרגעים מעוררי האימה ובו זמנים מרהיבים קולנועית שנראו השנה על המסכים. אך האם עצם הצלחת הסרט, שמועמד בקטגוריית הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר באוסקר הנוכחי, לא תגרום לאנשים ללכת בעקבותיו ולסכן את חייהם? אנו נחשפים לסטטיסטיקה העגומה של המטפסים החופשיים שרובם לא מסיימים את חייהם בנסיבות טבעיות, וגם אם אלכס יסיים את הטיפוס המסוכן בשלום, ייתכן שהפסגה הבאה שינסה לכבוש תהיה גם האחרונה שלו. האם הרצון להיכתב בספרי ההיסטוריה ולעשות משהו שאיש לא עשה מעולם שווה סיכוי גבוה למדי למות? כמו שאומר אחד המרואיינים בסרט "זה כאילו ספורטאי היה מתחרה על מדליית זהב ואם הוא לא נותן ביצוע מושלם, הוא מת". הסרט מנסה לענות על השאלה הזו בראיונות עם הונולד שבהם הוא מצטייר כאדם חביב במיוחד, אך גם ככזה שנמצא במידה מסוימת על הספקטרום, במיוחד בסצנות המשעשעות בסרט בהן הוא מנסה להביע את רגשותיו כלפי חברתו בחוסר הצלחה.

יתרה מזאת בבדיקת MRI שמבצע אלכס מתגלה כי האמיגדלה שלו, האזור שאחראי על הפחד במוח, צריכה גירוי גדול פי כמה וכמה מאדם ממוצע ולכן ייתכן שהטיפוס החופשי הוא לא רק התגרות במזל או ניסיון לכבוש יעד בלתי מושג מבחינתו, אלא גם הדרך היחידה שהוא יכול לספק את הצורך ההרפתקני שלו בצורה נועזת ומסוכנת בהרבה מזו שכל חובב אקסטרים אחר צריך.

במובן מסוים "סולו חופשי" מותיר את דמותו של אלכס לא מפוענחת. לקראת סופו נדמה כי היוצרים מעדיפים להתענג על הטיפוס המרהיב, ולהותיר את השאלות בדבר מה באמת גורם לאדם ללכת באופן כה מובהק על הקצה להדהד בקרב הצופים לאחר סיום הסרט. הדילוג הזה בין ההתענגות על צילום הטיפוס החופשי לבין ההבנה של הבעייתיות של עצם קיומו הוא מצד אחד סוד קסמו של הסרט ומצד שני גם נקודת החולשה שבו. בסוף אנו נותרים, כמו אלכס, מתנדנדים בין שמיים וארץ במחשבה על האם מה שראינו הייתה נקודת שיא של יכולת אנושית או של פזיזות ודחף ילדותי או שילוב של שניהם?

הסרט "סולו חופשי" יוקרן במסגרת קולנוע דוקאביב בשיתוף נשיונל ג'אוגרפיק בסופי השבוע של חודש פברואר בסינמטק תל אביב. ללוח ההקרנות לחצו כאן