yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: דניאל מילר
    24 שעות • 25.03.2019
    זיכרונות מאפריקה
    "עץ תאנה": רעיון חזק שנגמר בסרט מפוספס
    בנימין טוביאס

    מהרבה בחינות, "עץ תאנה" הוא אחד הסרטים הישראליים המרשימים והלא צפויים שנעשו כאן בשנים האחרונות, שגם מעיד על המנעד הרחב של הקולנוע הישראלי. מדובר בסרט המבוסס בחופשיות על נעוריה של הבמאית עלמוורק דוידיאן, ישראלית ממוצא אתיופי, ומחזיר אותה ל"שם", לשבועות לפני שעלתה ארצה.

     

    הסרט מפנה מבט למקום ולרגע היסטורי ופוליטי שרוב הצופים בארץ בכלל לא מכירים. זהו סיפורה של נערה אתיופית יהודייה שבסוף שנות ה־80 עומדת להגר לישראל, מדינה אותה היא לא מכירה וגם לא ממש אכפת לה ממנה, אך חשוב לה להילחם שחברה הנוצרי יעלה איתה גם.

     

    כבר כששומעים על הסרט קשה שלא להתרשם מההפקה שלו: סרט ביכורים ישראלי, שכולו צולם באתיופיה ובלי מילה בעברית. תוסיפו לזה צילום מלא רוך, פיוטי לפרקים ודרמטי לפרקים (של דניאל מילר, שזכה בצדק בפרס אופיר על מאמציו) ורגעים קולנועיים מרשימים. למשל בסצנה אדירה ומרובת ניצבים שמתארת הידרדרות למלחמת אזרחים, שבה דוידיאן מגלה לפתע יכולות בימוי ספילברגיות, לא פחות. כמו ב"אימפריית השמש" ו"רשימת שינדלר", האדם הופך לנמלה בהמולה של ההיסטוריה.

     

    כל המחמאות מגיעות בדין לסרט, שבסוף קטן מסכום חלקיו וקצת לא פוגע. סיפור האהבה המהוסס במרכזו מתקדם בדיוק בנתיב הצפוי, הסוף מגומגם ולא שלם, ואחרי בקושי 90 דקות מרגיש כאילו הסרט מסתיים באמצע. התחושה היא ששוב, כמו שקורה לא פעם בקולנוע הישראלי, היוצרים יצאו לעשות את סרטם עם רעיון חזק בראש אבל עם תסריט לא שלם ולא מחודד עד הסוף. כך גם לגבי השפה הוויזואלית, שהיא יפה אך מעט ריקה ומיופייפת. ולכן, למרות כל המעלות שלו, סרטה של דוידיאן מתקשה לסחוף או להותיר רושם ממשי בסופו. סרט חשוב, אין ספק, אבל לא הכי טוב.

     


    פרסום ראשון: 25.03.19 , 19:42
    yed660100