לראות דמויות של הומואים או לסביות בטלוויזיה זה כבר לא דבר חריג כל כך. זה מנורמל כמעט לגמרי. המקרה הטרנסי מוכר פחות לציבור הרחב, וזה מתבטא גם בייצוג על המסך. בשנים האחרונות זה קצת משתנה - בעולם עם סרטים בולטים כמו "אישה פנטסטית" ו"הנערה הדנית", ובארץ עם יותר ויותר ייצוגים לדמויות טרנסיות, אם זה בתוכניות ריאליטי, ב"סליחה על השאלה" שפתחה כך את העונה הראשונה שלה ובסרטי דוקו משובחים כמו "משפחה בטרנס", זוכה דוקאביב האחרון.
"טרנסקידס" היא כנראה אחת היצירות השאפתניות בגל הזה, סדרת דוקו בחמישה פרקים של הילה מדליה (yes דוקו), העוקבת אחר ארבעה בני נוער שחיים במגדר אחר ממינם הביולוגי - שלושה נערים שנולדו במין נקבה ונערה אחת שנולדה כזכר. הסדרה המצוינת הזאת מלווה אותם בתהליך הרפואי, האישי והחברתי. צילום ועריכה מעולים הופכים אותה למהנה, והגיבורים שלה כובשים את המסך.
הבחירה לחיות כטרנס קשה לעיכול עבור אנשים רבים, המתקשים להבין מדוע אנשים רוצים לשנות את מינם. התהייה רק מתחזקת כשמדובר בנערים בגיל ההתבגרות: יש השואלים כיצד החלטה כל כך דרמטית יכולה בכלל להתקבל בגיל הזה. "טרנסקידס" מתמודדת היטב עם השאלה הזאת: היא מציגה נערים שמגלים בגרות, ידענות, רגישות גדולה ומודעות גדולה. הם כולם מרשימים, מפתיעים ומעוררי השראה, ומתמודדים בנחישות מול שלל האתגרים המצפים להם.
שתי דמויות מעניינות במיוחד: נעם, נער דתי שחי בקהילה דתית שלומדת להכיל אותו; ורומי, נערה מאשדוד שחולמת להיות דוגמנית. שניהם נעזרים במבוגרים, בעלי סמכות מסוגים שונים, שמבהירים שיקבלו אותם כפי שהם. אלו סיפורים עם סוף טוב, שמשאירים פתח לאופטימיות זהירה.
ובכלל, ככל שמוזר להגיד את זה, הדמויות המעניינות ביותר בסדרה הם האנשים שסביב הדמויות הראשיות - בעיקר ההורים והסבים, בני דור אחר, שנתקלים בסיטואציה שכנראה לא חלמו שתתרחש. הקושי של ההורים לא מוסתר מתחת לפני השטח ולא מטושטש, ורבים מהם מתארים תחושות של בלבול לצד התמיכה הבלתי מסויגת. במידה רבה, הם הדמויות הראשיות בסיפור הזה.
ובסוף זה באמת סיפור אופטימי: לבד מרומי, שסבלה מאוד בבית הספר, שאר הדמויות מעידות על סביבה מכילה ומקבלת, עם בעיות רבות שמעסיקות בני נוער "רגילים" שמדריכים בצופים, מתקשים בבית הספר וחוששים מהצבא. למעשה, אם יש פגם כלשהו ב"טרנסקידס" - משלושת פרקיה הראשונים - הוא שהסדרה עוטפת קצת יתר על המידה. מימדים אחרים, אשר למרבה הצער הם מנת חלקם של טרנסים וטרנסיות רבים בישראל ובעולם, כמעט ולא באים פה לידי ביטוי. לבד מאחת הדמויות, שמבטאת אובדנות, הסדרה מציגה את הנראטיב העוטף ביותר שניתן.
"טרנסקידס" מוכיחה שהתסריט הזה אפשרי. שכל עוד המסגרות החברתיות והמשפחתיות תומכות, הצעד הזה אפשרי, השמיים לא נופלים, ואפשר למצוא אושר, הגשמה, משמעות ושלווה בדרך הזאת. שנערים יכולים לקבל החלטות כאלה ושהחברה, גם באגפים השמרניים שלה, לומדת להכיל אותן. ולפעמים, אין דבר מרגש יותר מנירמול.