"גלוריה בל". ג'וליאן מור.
ג'וליאן מור טובה במיוחד ב"גלוריה בל", שמבוסס על הסרט הצ'יליאני "גלוריה", והוסיפו את שם המשפחה של הדמות הראשית שמופיעה בכל הקטעים שבסרט, אולי כי בנוסף לסרט המקורי יש שני סרטים בשם "גלוריה" (Gloria), מ-1999 עם שרון סטון שהיה חידוש לסרט ממש טוב עם ג'נה רולנדס מ-1980; ובארץ BUtterfield 8 -שזיכה את אליזבת טיילור באוסקר הראשון שלה- נקרא גם הוא "גלוריה". מור, שמופיעה בכל הקטעים, לא מספיקה כדי להציל את הסרט מהשעמום המשמים שהוא שוקע בו.
הבמאי הצ'יליאני סבסטיאן לליו נוהג לביים סרטים עם נשים בתפקיד הראשי. הוא ביים את "אישה פנטסטית" שזכה באוסקר לסרט זר הטוב ביותר, "שאהבה נפשי" עם רייצ'ל וייז ורייצ'ל מקאדמס, וגם את הגרסה המקורית של "גלוריה" ב-2013, שלא אהבתי וקיוויתי שבגרסה החדשה ועם הזמן שעבר והניסיון שצבר ישפר את הרעיון שהיה לו.
לליו אינו הבמאי הראשון שמביים גרסה באנגלית לסרט שלו; רשימה חלקית בלבד: נמלטים/שלושת הגנובים (פרנסיס ובר הצרפתי), משחקי שעשוע (מיכאל הנקה הגרמני), ההיעלמות (ג'ורג' סלויזר שעבד בהולנד), הטינה (טאקשי שימיזו היפני), הדירה (Loft של אריק ואן לוּי הבלגי). הרצון של כל הבמאים שמביימים גרסאות באנגלית לסרטיהם הוא, כמובן, הרצון להגיע לקהל גדול יותר. לשימיזו זה עבד, לשאר הרבה פחות. השם של ג'וליאן מור נותן אמנם חשיפה גדולה יותר לסרט אבל לא יצפו בו אנשים רבים, ומעטים ייהנו ממנו. אגב, גם פרנק קפרה, ססיל בי. דה-מיל ואלפרד היצ'קוק (ואחרים) ביימו גרסאות חדשות לסרטים של עצמם אבל רק אחרי יותר מעשרים שנה: קפרה ביים את "גברת ליום אחד" ב-1933 וב-1961 תחת שמות שונים באנגלית: Lady for a Day, Pocketful of Miracles; דה-מיל את "עשרת הדיברות" (סרט אילם ב-1923, האפוס עם צ'רלטון הסטון ב-1956 שסביר להניח שישודר גם בפסח הזה); והיצ'קוק את "האיש שידע יותר מדי" ב-1934 וב-1956.
"גלוריה בל". ג'ון טורטורו, ג'וליאן מור.
גלוריה גרושה מזה 12 שנה. יש לה שני ילדים (את בנה מגלם מייקל סרה, "משפחה בהפרעה", "ג'ונו") ונכד, שעסוקים בחייהם. הם גרים באותה עיר אז הם מתראים, ועם הבת יש קרבה ופתיחות מסוימות. היא סובלת מרעש בדירה, יש לה חברה אחת נשואה (ריטה וילסון, אשתו של טום הנקס, מ"בנות" ועוד תפקידים קטנים). גלוריה אוהבת לצאת לרקוד, וזו דרך טובה להכיר גברים.
כשפורטים למילים את תיאור הדמות הראשית, מצבה בחיים ואת מערכות היחסים עם האנשים בחייה זה נשמע כמו סרט שיכול להיות מעניין אך החלקים השונים לא מתחברים לתמונה שלמה ומלאה. הקטעים עם החברה לעבודה שלה, למשל, מרגישים כמו משהו לא מפותח, זמני, חלק משלם שהחליטו לוותר עליו. גלוריה מחפשת את עצמה, וגם הסרט, כולל קטע שבו היא מתמסטלת. במאה הזאת רואים יותר ויותר דמויות בקולנוע ובטלוויזיה מעשנות גראס. זה מצביע על השינוי שעבר הקנאביס בדעת הקהל, על זמינותו ותפוצתו, ועל כך שכבר לא מסתירים את השימוש בו. ומזמן זה כבר הפך למשהו שחוק, משעמם ולא מעניין בסרטים ובסדרות.
"גלוריה בל". ג'וליאן מור.
כל הסרט טבוע בוורוד פסטלי מרוח ומרדים, כשגלוריה לובשת לפעמים קצת צבע אך אין בסרט משהו מעורר ומלהיב. ככל שהסרט מתקדם הוא הופך למשעמם יותר, צפוי וחסר טעם. עד שכמו מכונית שנגמר לה הדלק הוא מגיע לעצירה מוחלטת סוף סוף ונגמר.
דירוג: 
גלוריה בל (ארה"ב, צ'ילה, 2018)
בימוי: סבסטיאן לליו | תסריט: אליסה ג'ונסון בוהר, סבסטיאן לליו | משחק:ג'וליאן מור, ג'ון טורטורו, מייקל סרה, שון אסטין, ריטה ווילסון, ג'יני טריפלהורן | מוסיקה מקורית: מת'יו הרברט | צילום: נטשה ברייר
הפצה: לב סרטים ובתי קולנוע, החל מה-18.04.2019 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: