"מילים נרדפות". לואיז שבילו, טום מרסייה.
"מילים נרדפות", סרט ישראלי שצולם בצרפת ובצרפתית, הוא סרט לפסטיבלים. הוא פלצני, אמנותי-עלק, שזוכה בפרסים ורוב הקהל לא נהנה ממנו ועלול לחשוב שהוא לא בסדר. בחלקים גדולים שלו הוא מרגיש ונראה כמו פרודיה על סרטים כאלה, רק כשבמקרה הזה הבדיחה עלינו כי הוא זכה בפרס הראשי בפסטיבל ברלין מצוות שופטים שבראשו עמדה השחקנית הצרפתייה ז'ולייט בינוש, שלצד סרטים טובים כיכבה גם בלא מעט סרטים "אמנותיים" משמימים.
קיבלתי את זה שמה שקורה בסרט אינו אמין, זה עוד בסדר, אבל "מילים נרדפות" כולו מקומם ומרגיז ולא בשל התוכן שלו אלא בכך שהוא גרוע, מעצבן מה שהדמות עושה ושהכול נעשה ברצינות גמורה. בנוסף לכך, אין ממש דמויות, חסר היגיון פנימי, מעט הדיאלוגים בעברית לא נשמעים אמינים, ומרוב אלגוריות לא רואים סרט (כולל ולא רק מחוץ לקונסוליה והסוף).
הבמאי נדב לפיד ("השוטר", "הגננת") כתב את התסריט יחד עם אביו חיים, ואמו העורכת ערה נפטרה לפני תום עבודת העריכה. בכל מובן – משחק, עריכה, צילום (שי גולדמן), תסריט ובימוי – לא מפספסים שום קלישאה של הסרטים מהזן הזה. הוא בלתי נסבל ברמה "טוני ארדמן"ית. קאט חד לרגע שקט אחרי קטע רועש, המצלמה עולה בסוף קטעים לשמים כי ככה, המצלמה נשארת על משהו הרבה יותר מדי אחרי שהדמות יוצאת מהפריים, המצלמה תזזיתית כשצועדים ברחוב, השימוש שנעשה במוזיקה קלאסית, וגלגול הסיפור של טרויה שיואב אומר שהוריו סיפרו לו כשהיה בן ארבע, ולא רק בגלל זה אפשר לדמיין את הילד מ"הגננת" גדל להיות יואב. גם הוא מתהלך הלוך וחזור בחדר ומדבר אל עצמו, כמו מכתיב.
"מילים נרדפות". טום מרסייה.
יואב (טום מרסייה) הוא בחור ישראלי צעיר שמגיע לפריז בעיקר כדי לברוח מהארץ וממשפחתו. הוא מסרב לדבר בעברית, אין לו בעיה להתפשט ויש לו צרפתית מעולה, כולל הידיעה איך לומר "שועי עולם" אבל חסרות לו מילים כמו "הֶדק". למזלו, הוא פוגש זוג צעיר, הבחור ממשפחה עשירה מאוד והבחורה מנגנת על אבוב (זה פחות או יותר כל מה שיש להגיד עליה).
ב-123 דקותיו הארוכות של הסרט יש רגע קצרצר עם אבא של יואב שהוא אמיתי ונוגע ללב, חוץ מזה יש קטעים שלמים שאף אחד לא היה מרגיש בחסרונם (כל הקטעים בשיעורים לקבלת אזרחות צרפתית), דמויות שנעלמות לחלוטין (עם חלקן זה משמח אבל עדיין מוזר), ולא שוכחים להזכיר ניאו-נאצים בהווה, את השואה, המחתרות, דת, ערבים, ורואים פלאשבקים מימיו של יואב כחייל במדים. איך חובבי סרטים אמנותיים צרפתיים לא יאהבו את זה? ועוד עם אלגוריות!
"מילים נרדפות". לואיז שבילו, טום מרסייה, קוונטין דולמאייר.
הכרזה הישראלית היא גרסה של זו הצרפתית, רק שהחליפו את המילים השליליות והמתגרות (מתועב, מבאיש וכדומה) בשבחים והילולים, כולל "כנה" במקום "כן". גם בכתוביות התרגום יש שגיאה שחוזרת יותר מפעם אחת: "שירתתי" במקום "שירתּי". הסרט כל כך משעמם ומביך (כשהוא רוקד במועדון, עם לחם; המכות שהולכים על שולחן במשרד; כשהוא מצולם ערום על הרצפה) שיש זמן להיתפס גם לקטנות אך חשובות שכאלה.
מילים נרדפות (ישראל, צרפת, גרמניה, 2019)
בימוי: נדב לפיד | תסריט: נדב לפיד, חיים לפיד | משחק: טום מרסייה, קוונטין דולמאייר, לואיז שבילו, יונתן בודינה | צילום: שי גולדמן
הפצה: יונייטד קינג, החל מה-28.02.2019 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: