"יוון סיפור אהבה" – יומרני ומבולבל, 6 בסולם אורשר . גידי אורשר

על פי הטקטיקה המוזרה של הפצת הסרטים בישראל נראה שהשחקן-במאי היווני כריסטופר פפקאליאטיס אמור לחשב צעדיו אחור, כפרפרזה על דברי המשורר שלמה ארצי. המפגשים עם שני הסרטים הבודדים שביים עד כה הופיעו על המסכים שלנו בסדר הפוך : לפני שנתיים הוקרן כאן סרטו השני (והאחרון בינתיים כבמאי) משנת 2015 "אהבה יוונית" ועכשיו מגיע הסרט הראשון שלו "יוון סיפור אהבה" שנעשה כבר ב 2012 (!) שמצטרף לרטרוספקטיבה הקצרה. פפקאליאטיס, אגב, פורה מעט יותר כשחקן ולזכותו רשומים כבר 17 קרדיטים, רובם בטלוויזיה.

לזכותו ניתן רק לאמר כי עקומת הלמידה שלו דווקא נכונה, אבל הצופה הישראלי לפחות חייב להביט בה, כאמור בהיפוך. בשני הסרטים הוא מנסה לפרק את הסיפור ליובלים נפרדים – ב"אהבה יוונית" לשלושה סיפורים קצרים וכאן ב"יוון סיפור אהבה" לשתי עלילות מקבילות. אבל אם בסרטו השני כבר ידע לרסן את גאוותנות הטירון שלו להטביע חותם ולהציע נראטיב מסובך ומבולבל, כאן עדיין הוא שקוע כולו בחטא הקדמון של במאי מתחיל שרוצה להגיד יותר מידי, רצון הגולש הרבה מעבר ליכולת.

"יוון סיפור אהבה" הוא סיפור המתנהל בשני ישויות קיומיות מקבילות. ההתחלה היא אחת – דמטריוס (אותו מגלם הבמאי עצמו), רווק המתגורר כמובן בפלאקה באתונה, סביבה ציורית ממש לרגלי האקרופוליס, צריך להחליט אם הוא יצא עם כלבתו מונקסיה לטיול של לילה או יחליט לפתוח לה את הדלת לחצר שתסתדר לבד. שתי האופציות הללו יובילו את דמיטריוס לשתי התרחשויות שונות שבשתיהן הוא יפגוש את כריסטינה, אולם הנסיבות תהיינה שונות לחלוטין, כמו הגורל שלו.

הטריק הקולנועי הזה נוסה כבר כמה וכמה פעמים בקולנוע אחרי "אילו חיים נפלאים" שהיה טבול באווירה החגיגית רומנטית של חג המולד, כששתי הפעמים המכוננות היו ב"דלתות מסתובבות" של פיטר הויט (1998) וכמובן ב"כוחו של מקרה" מ 1987 של קישלובסקי ואולי גם "החיים הכפולים של ורוניק" שלו כמה שנים אח"כ. אלא שבמאים מיומנים כמו הויט, קישלובסקי וכמובן קפרה יודעים איך לבנות את הסיפורים המקבילים ולערבל אותם בחוכמה, מה שאי אפשר להגיד על פפקאליאטיס.

נכון שהוא נותן בגיבור שלו סימנים המקלים על המעקב. במסלול אחד הוא קצוץ שיער ובשני שערו שופע. ונכון שלאורך רגעים לא מעט כשהוא מתנייע קרוב לאחד משני הסיפורים גם כאן הסיפור מנסה לשמור על הגיון פנימי מסויים. הבעיה היא בעיקר בנקודות ההשקה ובמעברים הלא מוסברים והמבולבלים שבין הסיפורים שטורפים את הכוונות הטובות ומשאירים את הצופה נבוך ומתוסכל.

כמו בסרט השני מנסה פפקאליאטיס לספר בכוחה וחשיבותה של האהבה, בשבירותה ובצורך בה. גם מקומו של הגורל הוא דרמטי בעיצוב מהלך החיים ולגיבורים יש מרחב די מצומצם בהחלטות אלה.  כמו שם גם כאן הוא עוסק במצב הפוליטי-כלכלי של יוון ומציג נימה שיש בה לא מעט ביקורת. אבל זאת רק מרומזת, אינה חריפה ודומיננטית מספיק כדי להפוך לנתבך שיחזק את עמידות הדמויות אל מול גורלן. את התיקון הוא עשה, אגב בסרט השני שבו שלושת הסיפורים נבעו מתוך המשבר הכלכלי-חברתי ביוון.

"יוון סיפור אהבה" הוא סרט מבולבל, יומרני, סרט בוסר שתרומתו היחידה היא להדגיש את הדרך שעשתה תעשית הקולנוע היוונית בשבע השנים האחרונות. ודי אם נזכור יצירות נפלאות של במאים יווניים בולטים אחרים כמו פנטליס וולגאריס ויורגוס לאנטימוס שיכולות חלקם כבר גלשו מעבר לגבולות יוון. ואם יש סיבה לראותו, היא מונחת בעיקר בצד התיירותי – כן, זה עושה חשק לקפוץ לביקור בארץ השכנה שנראית כל כך צבעונית, יפה ורומנטית, גם בסרטים שאיכותם הקולנועית מפוקפקת.

"יוון סיפור אהבה" – 6 בסולם אורשר  
What If...

רוצה לשתף ?