סת' רוגן ושרליז ת'רון הצליחו לעשות את הבלתי אפשרי

מה הסיכוי שקומדיה רומנטית על מועמדת לנשיאות ארה"ב, שהיא גם האישה הכי יפה בעולם, ועל כותב הנאומים השלומפר שלה תהיה טובה? בערך כמו הסיכוי של פוליטיקאי מסור להשיג את יעדיו בלי להתפשר. כנגד כל הסיכויים, "מה הסיכוי?" מצליחה לבדר כהוגן ואף להפיק אותנטיות רגשית מהשילוב בין רומנטיקה טהורה לפוליטיקה צינית. לפני הכל, זה סרט מצחיק מאוד על צמד גיבורים נבונים עם כוונות טובות. עם היותו עדכני לגמרי ברפרנסים שלו ובמסרים הפמיניסטיים שלו הוא אולד פאשנד בטעמו, והרוח הטובה מפצה על חוסר האמינות. כי אף שברור לכולנו שבמציאות זה לא עובד ככה, אנחנו רוצים להאמין שככה הדברים יכולים להיות.

שרלוט פילד הוואספית (שרליז ת'רון) היא מזכירת המדינה המסורה, שיוזמתה לעצור את ההתחממות הגלובלית שולחת אותה למסע דילוגים עולמי, שנועד לשמש גם כמקפצה לנשיאות. פרד פלרסקי היהודי (סת' רוגן) הוא עיתונאי לוחם שמאבד את עבודתו בשל דבקותו העיקשת בערכיו. פילד מצרפת אותו למסע ככותב נאומיה, ולפני שהם הופכים לזוג רומנטי נוסח היפה והחיה, הצימוד שלהם על המסך מזכיר זוגות קומיים קלאסיים במסורת אבוט וקוסטלו. פילד היא ה"סטרייט מן" שלוקחת הכל ברצינות יתרה (עד שהיא לוקחת אקסטזי ולמשך זמן מה הופכת לדמות הפרועה שעל הפוסטר), ופלרסקי הוא ה"ווייז גאי" שעושה פאדיחות. ביחד, פילד ופלארסקי אפילו נשמע כמו שם של דואו קומי. אבל מאז "הדייט שתקע אותי" אנחנו יודעים שרוגן יכול גם לגלם את הגיבור הרומנטי בלי לעבור מייקאובר. הכימיה בין הדובון המזוקן לאלת הזהב טבעית ונינוחה ו"מה הסיכוי?" עובד כי ההתאהבות שלהם היא הדבר הכי משכנע בו. בשנינותו, הסרט הופך את חוסר ההתאמה הוויזואלית ביניהם לאחד מנושאיו המפורשים, וכך מכוון את חיציו גם אל הצופים.

שאר הדמויות, שתפקידן הוא להפריע לבני הזוג להתאחד ולהעניק לסרט נופך סאטירי, הן וריאציות קומיות על דמויות בולטות בפוליטיקה העולמית העכשווית. כולן מצחיקות מאוד: בוב אודנקירק ("סמוך על סול") הוא הנשיא האמריקאי דל השכל וגדל האגו שהגיע למשרה הישר מהטלוויזיה, אלכסנדר סקארסגארד ("דם אמיתי") הוא הנשיא הקנדי החתיך והשרמנטי (שבמבט שני מתגלה כאיש מביך) א-לה טרודו, ואילו אנדי סרקיס באיפור כבד הוא בעליו הדורסני של תאגיד תקשורת שמרני נוסח פוקס ניוז.

מובן שיש גם קווים מקבילים בין שרלוט פילד להילרי קלינטון, אבל היא לא סוחבת בעל וקופת שרצים. פילד היא גיבורה פמיניסטית מושלמת (אין לנו מושג אם היא יודעת לבשל – הסרט לא שואל), ות'רון נולדה לגלם אותה, כי זה תפקיד שמאפשר לה להפגין את האינטליגנציה העמוקה שלה כשחקנית בלי לטשטש את יופייה הידוע. לצידה, ג'ון דיאן רפאל מצוינת במיוחד בתפקיד היועצת קרת המזג. רק דמותו של ראווי פאטל, בתפקיד היועץ השני, הוזנחה מעט, וחבל.

על אף שנטיית הלב הפוליטית של הסרט ברורה, הוא דואג להבהיר שכולם מוזמנים. בשלב מסוים הדמות הכי סימפטית בסרט מתגלה כרפובליקאית, ובהזדמנות זו פלרסקי נדהם לגלות על עצמו שהוא שמאלן מתנשא שאפילו חוטא בגזענות לא מודעת. אפשר להאשים את הסרט בחנופה לרפובליקאים, ואפשר גם להציגו כתשובה הוליוודית ראויה לפילוג שטראמפ מלבה בחדווה. אני בעד האופציה השנייה.

סרט על: אהבתם של מועמדת לנשיאות וכותב הנאומים שלה

ללכת? כן. מזמן לא צחקתי ככה בקומדיה רומנטית

ציון: 4 כוכבים

← Long Shot בימוי: ג'ונתן לוין. עם שרליז ת'רון, סת' רוגן, או'שיאה ג'קסון, ג'ון דיאן רפאל, אלכסנדר סקרסגארד, בוב אודנקירק. ארה"ב 2019, 125 דק'