ביקורת: חיי אהבה / Love Life

חיי אהבה

"חיי אהבה" הוא דיוקן מסקרן וחייתי מאד של אישה תאבת תשוקה בחיים שגרתיים מאד. אלי שגב מתריע מפני סרט ספרותי מדי שיצא טוב.

ספרה של צרויה שלו, "חיי אהבה", הצליח ללכוד את ליבם של הגרמנים. הספר נמכר בחצי מיליון עותקים בגרמניה בלבד, והפך לרב מכר כמובן. הוסיפו לכך את העובדה שלפני שנתיים, עיתון ה"דר-שפיגל" הגרמני העמיד את הספר בפני תואר ספר השנה שלו, והדרך לסרט היתה סלולה.

כשהשחקנית עטירת הפרסים, מריה שראדר, פגשה בשלו כשליוותה את מסע יחסי הציבור של הספר בגרמניה, שלו הציעה לה לעבד את הספר לתסריט קולנועי. הבעת האמון הזו של שלו בשראדר כנראה גרמה לה לרצות גם לביים את הסרט. הסרט "חיי אהבה", אמנם לא הימם אותי, אבל מצייר חיים שגרתיים שעוברים זעזוע מסעיר ומעורר מינית בצורה מושכת ומסקרנת ביותר.

ליערה (נטע גרטי) יש בעל אוהב (ישי גולן), באוניברסיטה היא חביבת הפרופסור, ובבית, אביה (סטפן זינגר) מעריץ אותה ורק אמה (טובה פלדשאו) קצת קשה איתה – בקיצור, חיים שגרתיים לחלוטין. חייה השגרתיים עוברים תהפוכה כאשר חבר עבר של הוריה, אריה (רדה סרבדג'ה), מגיע לביקור פתע.

כמו פרפר לאש, יערה נמשכת אל המבוגר השרמנטי שמשחק בה במשחק מיני ומסעיר, שיערה לא חלמה עליו אפילו. כל טעות שהיא עושה איתו מקרבת אותה אליו יותר, אך הוא מצידו נושא עימו סוד כבד, הקשור ביערה והוריה, ומעיב על הקשר בין השניים.

למרות שמדובר בהפקה משותפת בין ישראל לגרמניה, הסרט בכלל דובר אנגלית. הגרמנים מצידם מקבלים גרסה מדובבת כמובן, לגרמנית, אבל אנחנו נשארים עם כתוביות תרגום לעברית לסרט שעובד מספר עברי, עם שחקנים ישראלים. זה לא שהאנגלית של השחקנים רעה. בכלל לא. הגיוני לצפות מסרט שדמויותיו הראשיות הן ישראלים-יהודים בעיר ירושלים, בירת מדינת ישראל, לדבר בשפת הקודש. סביר שהאמינות של הסרט נפגעת לקידוש מטרת ההפצה במדינות אחרות, בינהן ארה"ב כמובן.

אמנם בהמשך העלילה ישנם אזכורים חוזרים לפתיחת הסרט, האקספוזיציה של "חיי אהבה" פשוט מרגישה כמו חלק תלוש בקורותיה של יערה. שראדר מתעקשת לשלב סמלים ומטאפורות בסרט, אלא שכולם אינם חותרים תחת קו העלילה הרציף, אלא משתלבים 'מהצד' בו. חלק מהסמלים מוסברים בידי הדמויות, וחלק מהם פשוט מתארים בצורה אמנותית-משהו את מה שראינו שניה קודם לכן על הדמויות עצמן. שום סמל אינו משמש כאמצעי לקידום העלילה או להבהרת פרטים מסוימים, מתחת לפני השטח.

מעבר לסמלים, הסרט מדגיש ביותר ניגודיות בין כמה אלמנטים, למרות שככל הנראה לדעת שראדר ושלו, הכל קשורים. ניגודיות בין דת לבין זימה ובין משפחה לבין אהבה מינית מופיעות בסרט מעבר לניגודיות הברורה בין יערה לאריה. ניסיון החיים העשיר של אריה המזדקן כבר הותיר אותו מואס בכל ובלתי מסופק מכלום. משיכתה של יערה אל מי שמספק לה פלפל וענין בחייה, אך עם זאת מנצל כל הזדמנות כדי להשפילה, היא כנראה הדיוקן הנשי המסקרן ביותר שנראה על המסך בתקופה האחרונה. שום דבר חדש אין בקו העלילה הזה, אלא רק בביצוע הפרוע ומיני ביותר כאן.

ואם כבר הזכרתי את ענין המיניות השופע בסרט, אני מוכרח להביע את חוסר ההתרצות שלי מהכיוון שהקריירה של גרטי תופס. נראה שמסרט לסרט ומתפקיד לתפקיד, נטע גרטי מתאמצת יותר ויותר לבסס את מעמדה כנפקנית הקולנועית של ימינו. מאז הנערה המפתה מ"סוף העולם שמאלה", הספיקה להיות האישה מהצד ב"הבורר", ותפקידה המעורטל-תכופות ב"חיי אהבה" שם היא הולכת שולל אחרי גבר מבוגר מספיק להיות אביה, לא יכול להוריד יותר מכבודה של האישה.

יש מי שמכנה את צרויה שלו כפמניסטית, אך לא ברור לי כיצד הכינוי הזה משתלב עם דמותה של יערה ברומן השני שלה. יערה נופלת שבויה לכוחניות הגברית המאיימת של אריה, נידונה לבצע מעשים שהיא לא מרגישה עימם בנוח, רק לצורך סיפוק תאוותו הבלתי פוסקת ומשתעממת בקלות של הגבר. חסידה להרפתקנות המינית החדשה שמצאה, יערה בוגדת לאט לאט בחייה על מנת להשתלב בחייו של גבר שרק מנצל אותה ומשפיל אותה בכל הזדמנות.

אך עם כל הטענות נגד, עבודת הצילום החופשית של בנדיקט נוינפלס מקרבת את הצופה לדמות במעקב הצמוד שלה אליהם. עם המשחק המעולה של ישי גולן (שממש נולד לתפקיד) ונטע גרטי (למרות שהיא צריכה להתחיל לגוון בתפקידים שלה) נפתח עוד יותר את תחושת הקירבה וההזדהות עם הדמויות, כך שללא ספק "חיי אהבה" ישאיר אתכם ישובים על הכיסא לדקה נוספת בתומו כדי לעכל את הצפיה.

דירוג: ★★½☆☆

חיי אהבה
ישראל, גרמניה, 2007
113 דקות
הפצה: לב סרטים ובתי קולנוע, החל מה-26.06.2008 בקולנוע
בימוי:
מריה שראדר
תסריט:
מריה שראדר
צרויה שלו
ליילה סטילר
שחקנים:
נטע גרטי
רדה סרבדג'ה
ישי גולן
טובה פלדשאו
אסי דיין

אחלה ביקורת, אהבתי מאוד.
ואכן סרט פסיכולוגי מידי שהניגודים העזים שבו לא מתפרשים לכל אחד.

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?