"רוקטמן". טארון אג'רטון.
"רוקטמן" הוא סרט מוזיקלי (לא רק סרט על מוזיקאי) על אלטון ג'ון. ניסו לעשות משהו קצת אחר בכך שלא כתוב אף פעם את שנת ההתרחשות (שזה טוב), לא לגמרי בסדר כרונולוגי (זה יכול לעבוד) אך בסופו של דבר בבסיסו זה הסיפור המוכר על דרך עלייתו המסקרנת של זמר נודע, הקושי שלו להתמודד עם ההצלחה (קהל המעריצים מול כל רצונו בחיבוק אמיתי) על רקע להיטים ידועים. הוא מתחיל בסדר ונעשה גרוע ובעיקר משעמם ככל שהוא מתקדם.
ההשוואה הבלתי נמנעת ל"רפסודיה בוהמית" (2018) נובעת מהסמיכות של יציאתם ומספר סיבות נוספות: שניהם סרטים ביוגרפיים על זמר מצליח שיצא מאנגליה, שהתפרסם בשם במה שהמציא לעצמו ונאלץ להסתיר את היותו הומוסקסואל בשנות ה-60 (והלאה) אך במקביל הופיע בתלבושות ראוותניות שמשכו תשומת לב. כמו כן, ל-Queen ולאלטון ג'ון שירים מוכרים רבים ובמאי הסרט, דקסטר פלטשר, הוא שהחליף את בריאן סינגר שלושה שבועות לפני סוף צילומי "רפסודיה בוהמית".
"רפסודיה בוהמית" הצליח מעל כל הציפיות (מעל 800 מיליון דולר), וזיכה את רמי מאלק באוסקר, ואחת ההטענות נגדו היה טשטוש מעלליו המיניים (עם גברים!) של פרדי מרקורי והשימוש שלו בסמים כדי להימנע מהגבלת הקהל של הסרט. אגב, ג'ון ריד הוא דמות בשני הסרטים. מגלם אותו איידן גילאן ב"רפסודיה בוהמית" וריצ'רד מאדן ב"רוקטמן".
במקרה של "רוקטמן" לא מלווים את אלטון ג'ון מילדותו ותחילת הקריירה שלו עד ימינו אנו אלא עוצרים בתחילת שנות ה-80 (החלטה חכמה). ג'ון הוא גם אחד ממפיקי הסרט, וזה דבר שאינו יכול שלא להשפיע על התוכן של הסרט. אין פה מספיק מידע אמיתי על אלטון ג'ון מבחינת אישיות (הוא היה ביישן בצעירותו, חוזרים ואומרים את פריט הטריוויה היחיד הזה): אפילו לא יודעים מה הוא אוהב לאכול או משהו פרטי קטן אחר. ומבחינת מין וסמים שיש פה: אלו קטעים די מרוככים ולא מרגשים במיוחד.
טארון אג'רטון (סרטי "קינגסמן") מוצלח כאלטון ג'ון וג'יימי בל נהדר בתפקיד התמלילן הנאמן שלו והקטעים שלהם יחד טובים ברובם. בל התפרסם בתפקידו כבילי אליוט, שכתב לי הול, שאחראי לתסריט של "רוקטמן". הול גם כתב את הגרסה הבמתית של "בילי אליוט", שאת השירים במחזמר כתב אלטון ג'ון.
"רוקטמן". טארון אג'רטון.
החצי הראשון של הסרט מרגיש כמו גרסה מצולמת של מחזמר עם קטעים תאטרליים, קטעי פנטזיה וקטעי ריקוד, דמויות שונות ששרות את אותו שיר. עד שבכל פעם שדמות מדברת על לב שבור ציפיתי לשמוע את Don't Go Breaking My Heart.
בחצי השני בעיקר רואים תקריבים של טארון עצוב ודומע, הוא מתוסכל וכועס על האנשים סביבו, הוא שותה הרבה, ויש קטעים מהופעות לא מפעימות ושירים מהקטלוג של אלטון ג'ון, ולאו דווקא אלה שאתם מצפים לשמוע.
"רוקטמן". ג'יימי בל, טארון אג'רטון.
הקטעים המוזיקליים לא סוחפים או מלהיבים (מלבד רגע קצר מקורי עם הקהל); המידע שמקבלים על אלטון ג'ון מועט מדי. נראה שהסתפקו בהשקעה בתלבושות ובשחזור התקופת, ואלה אינם סיבה לצפות בסרט. לסיום, הכיתוב לצד תמונות של אלטון האמיתי בסוף הסרט הוא מביך ומיותר במיוחד (רק היתה חסרה תמונה שלו עם הנסיכה דיאנה).
דירוג: 
רוקטמן (בריטניה, 2019)
בימוי: דקסטר פלטשר | תסריט: לי הול | משחק: טארון אגרטון, ג'יימי בל, ריצ'ארד מאדן, ברייס דאלאס האוורד | מוסיקה מקורית: מתיו מרגסון | צילום: ג'ורג' ריצ'מונד
הפצה: החל מה-30.05.2019 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: