$
קולנוע וטלוויזיה

המיני־סדרה "צ'רנוביל": אזור הדמדומים

"צ'רנוביל" (HBO) על האסון הגרעיני בברה"מ מספקת שחזור היסטורי מרהיב, אך נטול עומק

עמית קלינג 08:0127.05.19

אם מסתמכים על מדד דירוגי הגולשים ב־IMDB, "צ'רנוביל", המיני־סדרה החדשה של HBO על האסון הגרעיני שטלטל את ברית המועצות ב־1986, היא הדרמה הטלוויזיונית הגדולה בכל הזמנים. עם עשרות אלפים שדירגו אותה 10 וציון ממוצע של 9.7 היא עוקפת קלאסיקות כמו "הסופרנוס" ו"הסמויה" ולהיטי ענק כמו "משחקי הכס".

 

 

 

ובכן, "צ'רנוביל" היא סדרה טובה, אפילו טובה מאוד, אבל היא מתקשה להתחרות עם קלאסיקות כאלה ורחוקה מלהיות הדרמה הטובה בהיסטוריה של המסך הקטן. אז מה בעצם הטה את הכף לטובתה? מלבד העובדה שקהל מצומצם נחשף אליה (כזה שרוצה לצפות באסון גרעיני בדמדומי התקופה הסובייטית), הסדרה עונה היטב על כל הסעיפים במגדיר לדרמה טלוויזיונית טובה.

 

 

"צ'רנוביל". ברגעיה הטובים היא חושפת את חוסר היכולת של בירוקרטים קטנים ליטול אחריות "צ'רנוביל". ברגעיה הטובים היא חושפת את חוסר היכולת של בירוקרטים קטנים ליטול אחריות צילום: באדיבות HOT

 

 

האיכות מפעפעת מכל פריים, כמו הקרינה הרצחנית שזולגת מהכור השרוף של תחנת הכוח; היא תקופתית (ונראית נהדר); השחקנים בה מדברים משום מה במבטא בריטי — סממן איכות ידוע. היא גם דרמת אסונות, גם דרמה פוליטית. בקיצור, כל מה שצריך. אפילו - וכאן מתחילות הבעיות - יותר מדי מכל מה שצריך. משהו ב"צ'רנוביל" מאוד נכון, מאוד הולך לפי הכללים של טלוויזיית איכות, ולכן גם ברגעי מפתח חסרה לה קצת מודעות עצמית, קצת קלילות - אם לא בעלילה (אף שהומור שחור כאן היה עושה כבוד להומור הסובייטי האגדי), אז לפחות בתחושה הכללית. יש משהו מרגיז בלצפות בסדרה שתופסת את עצמה כיצירת מופת, כטלוויזיה חשובה. ובכל זאת, מעלות רבות ל"צ'רנוביל", והיא גם הולכת ומשתפרת.

 

הפרק הראשון, שנצמד מקרוב לתקלה בכור הסמוך לעיר פריפיאט שבאוקראינה, הוא בפירוש הכי פחות מוצלח. הוא מנסה, באופן משונה, להסתמך על יצירת תחושה של שעון מתקתק, אבל משום שהתוצאה ההיסטורית ידועה מראש, לא נוצר כאן מתח ממשי. הוא

גם מציג יותר מדי דמויות (בחלוקים זהים) עם מעט מדי אופי. תקריבים קשים של בשר חרוך ושוטים ארוכים של כבאים שעמלים לשווא לא עוזרים. בכלל, "צ'רנוביל" נופלת דווקא ברגעים שבהם היא לא נסמכת על הסיפור שלה ופונה למניפולציות בימוי זולות. כמה פעמים אפשר לראות בהילוך אטי אזרחים תמימים שמסתכלים על אבק זוהר נופל עליהם מבלי לדעת שהוא קטלני?.

 

אבל בהמשך, מהפרק השלישי בערך, כשהסדרה לוחצת פחות על הצופה, היא גם נהיית הרבה יותר מוצלחת. הרגעים המעניינים שלה הם הפחות אסוניים, אלה שמככבים בהם אנשים קטנים בחליפות מיושנות. שם נחשף המנגנון האמיתי מאחורי אסון צ'רנוביל: חוסר היכולת של בירוקרטים קטנים ליטול אחריות ולקבל החלטה אמיצה (צעד שדוכא באופן פעיל לאורך ההיסטוריה של ברית המועצות). הרגעים האלה, הסאטיריים יותר - לא באמת קומיים, כי זו סדרה חסרת הומור לחלוטין - טוענים את ההתרחשויות במשהו שהוא מעבר לאסון נורא. "צ'רנוביל" היא סדרה מוצלחת, אבל חבל שהיא מסתפקת בסיפור ההיסטורי שלה. היא היתה יכולה להגיד הרבה יותר - על ברית המועצות, על קומוניזם, על בירוקרטיה, על הנזק שיכולים לעשות אנשים פחדנים בעמדות מפתח.

 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x