חומוס, איך בא לי חומוס.
במהלך השנים נעשו המון סרטים על הסכסוך ישראלי-פלסטיני בקולנוע הישראלי. כמעט כולם היו דרמות כבדות משקל או מותחנים כבדי משקל (כמו 'בית לחם') והם היו, בעיני לפחות, סרטים מעייפים. באמת שאני כבר מעדיף לפתוח חדשות ולראות את הזוועות שם מעבר לגבול מאשר לראות את הסרטים הללו. לכן כמה נחמד שמגיע סרט כמו 'תל אביב על האש', סרט שאומנם נוגע קצת בסכסוך הזה אבל בניגוד לסרטים הללו הוא קומדיה ומשב רוח קליל ומרענן בקולנוע בכללי.
סאלם הוא פלסטיני שעובד בצילומי הטלנובלה הפופולרית (אפילו יותר מ'משחקי הכס'!) 'תל אביב על האש'. מדי בוקר בדרך לעבודה מירושלים לרמאללה הוא עובר במחסום. מפקד המחסום אסי, שאשתו מאוד אוהבת את 'תל אביב על האש', רוצה לייעץ לסאלם בכתיבת דמותו של קצין ישראלי בסדרה וזאת בתנאי שהסדרה תסתיים כמו שאשתו רוצה. שיתוף הפעולה הסודי בין השניים עובד נהדר עד שהספונסרים מתערבים ומבקשים לכתוב סוף אחר לסדרה. על סאלם להחליט בצד של מי הוא: אסי או הספונסרים.
'תל אביב על האש' הוא אומנם קומדיה בהגדרתו אבל לא מדובר פה בקומדיה עשירה בקטעים שיגרמו לכם להתגלגל מצחוק על רצפת האולם. כוחו של הסרט הוא בתסריט שנון הניצב על מצבים אבסורדיים ומגוחכים שמעלים חיוך על פני הצופים, האחים כהן סטייל. התסריט של 'תל אביב על האש' נהדר: הוא נהיר, עשיר, ענייני ולא מתעכב על דברים שמעכבים את העלילה שלא לצורך.
הסרט מדבר על תקשורת בימינו. הוא מראה את כוחה של הטלוויזיה בימינו, את היכולת שלה לקרב לבבות ועניין מכול גזע וצד. הסרט דן בשאלה עד כמה רחוק נלך בשביל העניין שלנו בסדרה או הסרט האהובים עלינו והוא עושה זאת בהצלחה יתרה.
הסרט מתהדר גם במשחק משובח של כול הקאסט. בין אם זה קייס נאשף כסאלם, יניב ביטון כמפקד אסי וכלה בשאר השחקנים הנהדרים שבסרט.
'תל אביב על האש' הוא סרט כיפי ושנון מאוד שמומלץ למי שאוהב את הקולנוע הישראלי שלו מקורי, כתוב היטב וקצת אחר. מומלץ להביא אתכם להקרנה פיתות וקערת חומוס (לחומוס יש תפקיד מרכזי בסרט, אם תהיתם על פשר ההמלצה המוזרה הזאת), למקרה שיתעורר בכם הרצון לאכול במהלך הסרט.
