"כי אין אהבה בעולם כמו אהבה של אמא", נאמר בשיר של זהבה בן, חיים שלי. אך מה היה קורה אילו האמא שמגדלת אותך היא בכלל רובוט ואינכם מכירים שום דבר אחר? זו בדיוק הסיטואציה שמציג בפנינו אני, אמא, סרט מד"ב חדש שיצא לאחרונה בנטפליקס ומתאר את התפתחות היחסים בין אמא רובוטית לבתה האנושית.
עלילת אני, אמא מתרחשת בעולם דיסטופי פוסט-אפוקליפטי בו האנושות ככל הנראה נכחדה. התקווה היחידה שנותרה לגזע האנושי הוא מתקן בתוך בונקר בו מאוחסנים עוברים מוקפאים ועל רובוט אחד, שנקרא בפשטות "אמא", להתחיל להפשיר ולגדל אותם מינקות לבגרות. הצופה לומד להכיר את הבת, שמשום מה אין לה שם של ממש מעבר ל"בת" או מספר סידורי, ואותה הרובוט מגדל לאורך השנים.
מה שיפה במערכת היחסים בין הבת האנושית לבין האמא הרובוטית הוא המסע המשותף שלהן – מצד אחד האמא עושה מאמצים להידמות יותר ויותר לאנושית בהתנהגותה, לדוגמה הניסיון להשתמש בצורה נכונה בציניות או לחקות חיוך באמצעים המכניים שעומדים לרשותה; ומצד שני, הבת רוצה סוף-סוף לפרוש כנפיים מהקן הבטוח ולצאת לעצמאות כיאה לבני אדם והיא בהמשך הדרך מקבלת את התמריץ למרוד באמא כמו כל מתבגר טוב.
על המסך, אמא אמנם מגולמת על ידי רובוט CGI אך מדובבת על ידי רוז ברין, אותה ראינו על המסך הגדול בשנים האחרונות בתפקיד הסוכנת מוירה מאקס-מן: ההתחלה ובסרט ההמשך אפוקליפסה. היא עושה עבודה נפלאה בעבודת הדיבוב, בה היא מצליחה לאזן בצורה נפלאה בין הצורך להישמע אמהית, דואגת וחמה, לבין העובדה שבסופו של דבר עדיין מדובר בדמות שהיא רובוטית בטבעה. לצידה משחקת בתפקיד הבת קלרה רגארד (Clara Ruggard), שחקנית צעירה שאמנם עד כה לא שיחקה בסרט או סדרה בולטים אבל אם לשפוט על פי הביצועים שלה כאן אז יש לה פוטנציאל לפרוץ לתודעה בעתיד.
שני דברים הפריעו לי עם אני, אמא. הראשון הוא שלכל הדמויות המופיעות על המסך אין שמות של ממש. יש בזה משהו קצת מתסכל, אך כשחושבים על זה יותר עמוק אולי זה נובע מכך שלרובוט גם אין שם, ולכן אין הוא חושב להעניק אחד לבת האנושית. מבין שני הדברים שהפריעו לי בסרט, זה הקטן מביניהם ובהחלט ניתן לפתח סביבו דיון מעניין עם מישהו מחזיק בדעה שונה.
אבל חיסרון רציני שעלול להבריח צופים מוקדם מדי לפני שמגיעים לחלק המעניין יותר של הסרט הוא הקצב שלו. לפעמים קצב התקדמות העלילה מרגיש איטי מדי, ובעידן בו לחלק מהצופים יש מעט מאוד סבלנות לפני שהם מחליטים לזפזפ הלאה ולחפש תוכן אחר זה בהחלט עלול לפעול נגד הסרט. לאנשים כאלה אני מעוניין לנצל את ההזדמנות ולהגיד להם אל תמהרו, תנו לסרט צ'אנס לפני שאתם מוותרים עליו כי הוא בהחלט שונה מסרטי רובוטים אפוקליפטיים אחרים שראיתם בעבר.
בשורה התחתונה, אני, אמא הוא סרט מד"בי עם עומק ועניין שיכול לדבר אל צופים רבים, כמובן בתנאי שיש לכם מספיק סבלנות עד שיגיע לתפנית העלילתית המרכזית הראשונה שלו. הוא בהחלט יכול להיות סרט נהדר לראות בסוף היום עם חברים כדי לדון עליו, ואפילו אעז להגיד שהוא שווה צפייה שנייה כדי לראות איך דברים מתיישבים אחרת אחרי שתמונת המצב המלאה כבר פרושה מולכם.
תגובות
