הקיץ הקולנועי הנוכחי לא התחיל ברגל ימין, כך לפי קופות הכרטיסים לפחות. הפרויקטים הגדולים של האולפנים ההוליוודיים לא משכו את הקהל, וכבר בשלב הזה "אקס-מן: הפניקס האפלה", "גברים בשחור: אינטרנשיונל" ו"גודזילה: מלך המפלצות" קיבלו אות קלון של כישלונות מביכים. אבל מי שרק מחממים מנועים ועומדים להפוך את הקיץ הזה על פיו הם כמובן אולפני דיסני, תאגיד שכבר חתום על שתיים מההצלחות הגדולות של השנה "הנוקמים: סוף המשחק" ו"אלאדין". כל העיניים נשואות אליהם, שיכניסו קצת חיים לעונה הלוהטת, ואם לשפוט מניסיון העבר, זה בהחלט מה שעומד לקרות.
התותח הכבד החדש של דיסני הוא "צעצוע של סיפור 4", וכבר בימיו הראשונים הוא הראה שלמותג הוותיק פיקסאר עדיין יש את זה. המבקרים היללו והקהל מיהר לרכוש כרטיסים, תשע שנים מאז הפרק השלישי שהיה אמור לסגור את הסאגה, ולא פחות מ-24 שנים מאז ש"צעצוע של סיפור" שינה את עולם ההנפשה כסרט האנימציה הממוחשב הראשון.
ב"צעצוע של סיפור 4" הבובות האהובות נמצאות ברשותה של בוני, ילדה קטנה שמתחילה ללכת לגן, שם היא יוצרת בעצמה בובה משלה באמצעות מזלג חד פעמי, מנקה מברשות וכמה מדבקות. המזלג הזה, פורקי שמו, סובל מפיצול אישיות קל כי הוא מחשיב את עצמו כאשפה הרבה לפני שהוא צעצוע. כאן גיבור הסדרה, שריף וודי טוב הלב, נכנס לתמונה ויעשה הכול כדי למנוע מהמזלגון להשליך את עצמו לפח הזבל הקרוב. העניינים מסתבכים כאשר בוני ומשפחתה יוצאים לטיול, שם וודי ופורקי מופרדים מהחבורה ונאלצים למצוא את דרכם חזרה לבוני. בדרך הם יפגשו לא מעט צעצועים נטושים שלהם אין ילדים ויצטרכו להימלט מחנות עתיקות, שם שולטת ביד רמה בובת תינוקת, שלמען האמת נראה כאילו יצאה מסרט אימה לילדים הרבה יותר גדולים.
כפי שאפשר לצפות מסרט של פיקסאר, כמעט כל דבר בסרט מקבל ציון גבוה במיוחד. האנימציה מרהיבה, הדמויות מקסימות, הדיבוב משובח, והשילוב בין דרמה, הרפתקה וקומדיה הוא כמובן מצוין. בהקשר הזה, "צעצוע של סיפור 4" הוא ללא ספק מנה מושלמת לקהל הצעיר, גם לאלו שלא היו בסביבה כאשר הסרט הראשון שבה את לבבות הצופים בכל העולם.
אבל, ויש "אבל" גדול הפעם, כי האמת היא ש"צעצוע של סיפור 4" הוא אולי הסרט המיותר ביותר בתולדות פיקסאר. כסרט בפני עצמו הוא חביב בהחלט, אך הבעיה היא ש"צעצוע של סיפור 3" נגמר בטון כל-כך מושלם, כל-כך בלתי נשכח, שלא רק שאין סיכוי לשחזר אותו, אלא שגם התוספת החדשה מכבידה על המותג הנפלא, ובהשוואה הוא מרגיש ממוחזר ולא הכרחי. קצת מטופש להתלונן על סרט טוב רק בגלל נוסטלגיה, אבל קשה להשתחרר מהתחושה שכבר היינו פה, ובמתכונת מוצלחת יותר, והטרילוגיה המדהימה עכשיו לנצח תסחוב איתה סרח עודף.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
