(שם הסרט במקור: They Shall Not Grow Old)

אז זה מה שידעתי על הסרט לפני שנכנסתי לראות אותו: פיטר ג'קסון, הבמאי המהולל (טרילוגיית "שר הטבעות"), מביים סרט דוקומנטרי המבוסס על חומרי ארכיון ממלחמת העולם הראשונה.

כותרות הפתיחה של הסרט מציינות שהסרט הוא יוזמה של המוזיאונים האמונים על ההנצחה של המלחמה הגדולה (מה שנקרא באנגלית The Great War) במלוא 100 שנים לסיום אותה מלחמה. ואכן הסרט הזה, על כל הכשרון המעניין והניכר שהושקע בו, חסר כל מימד אישי.

אילו לא ידעתי שג'קסון עשה כאן עבודה טכנית מרשימה של שחזור חומרי ארכיון בני 100 שנה הייתי מנחש שמדובר בבימוי מחדש של סצינות מלחמה. הסרט כולו בנוי מנראטיב כרונולוגי של גיוס-טירונות-קרב-הפוגה-קרב-חזרה הביתה. הצילומים שאנחנו רואים מותאמים לנראטיב, וברקע נשמעים קולותיהם של חיילים המספרים ברטרוספקטיבה על חוויותיהם מהמלחמה.חיילים. ברבים. אין כאן הצמדות לדמות אחת, או לכמה דמויות בודדות. ג'קסון מצא הקלטות אודיו של אנשים המספרים על הדרך בה הם חוו את המלחמה, ושילב אותן זו בזו בדרך שמושכת את הסיפור קדימה, מבלי לתת דגש על חוויה אישית של אחד או כמה בודדים. יותר מכך, כל הסרט כולו הוא יוזמה בריטית, וזה החסרון הגדול שלו. הקולות הנשמעים בסרט הם כולם כל כך בריטים. כמו אנשים שנפגשים לכנס מחזור ומעלים זכרונות. נחמד, המלחמה הזאת. משעשע אפילו. חביב, נעים, מנומס. כמעט כמו פרודיה על הדרך בה בריטים מדברים. אם הסרט הזה רוצה להעביר את המסר שמלחמה היא אכזרית ומיותרת, נדמה לי שהוא משיג בדיוק את ההפך. מלחמה, לפי הסרט הזה, היא חוויה מחשלת, חינוכית, מעניינת, מרתקת, מסוכנת, אבל זאת הרפתקאה הכרחית למי שרוצה למצות את כל מה שהחיים יכולים לתת.

זה אפילו די מדהים עד כמה לאנשים האלו אין בכלל תודעה פוליטית. הם לא ידעו דבר וחצי דבר על המתרחש באירופה (אחד מהם אומר: שמעתי משהו על מה שהולך בבלקן, אבל זה היה שם, רחוק מאנגליה), ובכל זאת, הם מתגייסים למלחמה. הסרט הזה יורד לפרטי פרטים של החוויה הצבאית, כולל ציוד, אימונים, מטווחים, חיים בחפירות, חופשות מהמלחמה, חזרה לקרב, ואז שחרור – פרטי פרטים של לוגיסטיקה של חיי חיילים – אבל לרגע הוא לא מסתכל על התמונה הגדולה – למה בכלל נלחמים פה. אני מודע לכך שב-1917 לא היה אינטרנט, והחדשות נעו בעולם הרבה יותר לאט מהיום, ועדיין, היו חדשות, והיו עדכונים, ואנשים מצאו דרכים להתעדכן על המתרחש בעולם. הסרט הזה יוצא למלחמה, ואף אחד לא יודע למה.

באותה מידה שהסרט הזה מעניין, ואפילו יעלה זכרונות אצל כל מי שהיה בצבא (שזה הרבה מאוד אנשים בישראל), הסרט הזה נמנע מלקחת אותי למסע רגשי, כי אין כאן דמות אחת או שתיים. הסרט הזה גם יוצר, אולי בלי כוונה, סוג של גלוריפיקציה של המלחמה. יש כאן מראות קשים, אבל הכל הוא חלק הכרחי מחיי צבא, ואל תדאג, הכל בסדר. אין כאן רגע אחד של פחד, חרדה לגורל מישהו, רגע של אובדן חבר, או תהיה על התוחלת של המלחמה בכללותה. פשוט אין. מה שיש הוא מבט נוסטלגי על חוויה של גבר צעיר (יש אפילו ביקור בבית זונות), עם הרבה הומור אנגלי חביב, שלא מתאים בכלל לסיטואציה, ואפילו שמח על ההרפתקאה המשונה הזאת שנקראת מלחמה.

מבחינה טכנית הסרט הזה מרשים. מכל בחינה אחרת, הוא די מרתיע אותי.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il