במסגרת פסטיבל סרטי הסטודנטים כאשר ומתאפשר לי בין כל מקבצי סרטי הסטודנטים, אני מנסה לתפוס את הסרטים של האורחים הבינלאומיים. השנה הספקתי לראות שניים מסרטיו של הבמאי האיטלקי, עמנואל קריאלזה שלהפתעתי הפילמוגרפיה שלו מורכבת מארבעה סרטים בלבד. את הקריירה שלו התחיל ב-1997 עם "פעם היינו זרים" ואת סרטו האחרון הוציא ב-2011 עם "טרה פרמה". בסשן שאלות ותשובות שקיים עם תום הקרנת יצירתו האחרונה, הגדיר את תהליך כתיבתו כמו דייג, מכיוון שלוקח לו זמן עד שהוא מעלה משהו בחכתו: דמות, רעיון או כל נושא שסביבו הוא יכול לבנות את העלילה.
שני הסרטים האחרונים בקריירה שלו מעניינים כי הוא בחר לעסוק בשניהם בנושאי הגירה ומציאת הארץ המובטחת. הגישה של קריאלזה לשתי יצירותיו הם כמו אש ומים, "המסע אל החלום" הוא דרמה קומית עם תיבול קל של אלמנטים סוריליסטים על משפחת איכרים בכפר קטן של סיציליה ב-1913, אשר מחליטה להגר לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. ואילו ב-"טרה פרמה" היותר רציני, ובו העלילה יותר קרובה לתקופתינו, הוא לוקח אותנו לאי למפדוסה הממוקם דרומית לסיציליה, בו פיליפו בן למשפחת דייגים נתקל בזמן שהותו בים עם סבא שלו, ברפסודה של פליטים אתיופיים המגיעה לחופי האי.
המסע אל החלום
בעידן של צילום דיגיטלי, זה די מרענן לפתוח סרט בהרגשה נוסטלגית בה מאמץ קריאלזה את האסתטיקה של הפילם, וזה עובד בכל כך הרבה רמות, מעין הצצה אישית על סרט ביתי של משפחה במסעה לארץ החדשה.
מה היא הארץ החדשה אתם בוודאי שואלים?
ובכן על פי המידע שקיבלו הדמויות מתמונות של זר אמריקאי, הארץ הזאת מלאה באינספור אפשרויות: הבתים מגיעים עד השמיים, כסף צומח על העצים, החיות ענקיות ובנהרים זורם חלב, מה שכמובן בהמשך מתגלה כאכזבה אחת גדולה כאשר המציאות מכה כמהלומת פטיש.
אבל עד הנקודה הזאת מה שמניע את הדמויות האלו הן הפנטזיות לארץ הזו. מה שהכי אהבתי בסרט שבקלות ניתן להחליף את הזהויות של המהגרים האיטלקיים או של המדינה ושום דבר לא באמת היה משתנה. האי'מג של הדמויות המפנטזות על שחייה בחלב, במובן מסוים הזכיר לי את הכינוי המקראי של מדינתנו ארץ זבת חלב ודבש, אשר גם קרויה הארץ המובטחת.
שמו המקורי של הסרט באיטלקית הוא "עולם חדש" (מסיבות ברורות), אך שמו באנגלית נקרא "דלת הזהב" כגבול המפריד בין הדמויות לארץ החדשה ובשביל לעבור את המחסום, יצטרכו על פי החוקים לעבור מספר מבחנים אינטלקטואליים ובדיקות פיזיות שחלקם נובעים מדעות קדומות. נניח משהו בסגנון : "לא כל אחד מהעולם הישן יכול להיכנס לכאן, הרי איננו רוצים להידבק מהבורות שלהם".
"המסע אל החלום" נוטף סטייל מפתיחתו ועד סופו, מלא ברגש ואהבה לדמויותיו, ומפוצץ בדמיון ורגעים בלתי נשכחים.
טרה פרמה
"טרה פרמה" היא מבחינתי יצירה חלשה יותר מאשר סרטו הקודם ועדיין קשה לי שלא להעריך כאן הרבה דברים חדשים ומעניינים המביא קריאלזה לשולחן. נקודת המבט עוברת מהמהגרים לאנשים הכביכול מאכלסים את הארץ החדשה, רק שהפעם גם דמויותיו הראשיות לא מוגנות מהשינויים הלא פוסקים של החוקים והנורמות של העולם החדש.
פיליפו ומשפחתו, הם בין הדייגים האחרונים על האי, העסקים אינם כמו שהיו בעבר. ועדיין סביו של פיליפו לא מוכן לוותר בכזאת קלות וממשיך לדגול בחוקי הים. מה שמוביל אותו במהלך הסרט להציל מספר קטן של מהגרים מאשר לתת להם לקפוא ולטבוע במים או להילקח על ידי משמר החופים.
האי בתקופת הקיץ מרוויח את רוב כספיו מתיירות, אימו של פיליפו מחליטה להשכיר את הדירה הנוספת שלה לתיירים בניסיון להרוויח מספיק כסף ולעזוב את האי. בן דודו של פיליפו הוא דמות די מרתקת בהתחשב בזה שבקלות ניתן לראותו כסוג של אנטגוניסט, הוא מאמין כי בעיית המהגרים אינה צריכה לעלות על פני השטח מחשש שזה ייפגע בעסקיו של החוף ויבריח לקוחות פוטנציאליים, ולמרות זאת, גם הוא באמת דואג למשפחתו מתוך הבנה כי עסקי הדייג לא מה שהיו פעם ומחשש לבריאותו של אביו.
"טרה פרמה" מתנהל כמו סרט דרמטי סטנדרטי, לא כול חלקי עלילתו מצליחים להיקשר ביחד וחלקם אפילו מאבדים קצב עם התקדמות הסיפור. ועדיין אני מאמין כי מצליח קריאלזה לספק יצירה מעוררת המחשבה.
אסיים את סיקרתי בדבר האחד המשותף לשתי היצירות, שוט הסיום שלהם (מכאן ואילך ספוילרים): שניהם כביכול מסתיימים בסופים פתוחים. ב"המסע אל החלום" בנו ואימו של סלבטורה לא עוברים את המבחנים הנדרשים בשביל לעבור לארץ החדשה, וניצבים בדילמה האם לעבור בשנית את המבחנים או לחזור בחזרה לארץ הישנה, מה שמוביל לאחר מכן לאחד האי'מגים הכי יפייפים שראיתי בסרט באקסטרים לונג שוט – כל המהגרים כולל הדמויות הראשיות שוחות קדימה בים של חלב.
ב"טרה פרמה", משפחת הדייגים מחליטה לעזור למהגרת ולשני ילדיה לעבור את גבולות האי בתוך טנדר, אך כאשר השוטרים חוסמים את הכבישים, בפזיזות יתר מחליט פיליפו לקחת את הסירה של סביו אשר עוד הייתה מוחרמת על ידי המשטרה, ומסתיים באקסטרים לונג שוט בו משיט פיליפו את הסירה קדימה ליעד חדש (סוף ספוילרים).
דמויותיו של קריאלזה מעוניינות למצוא קרקע יציבה, לנהל חיים נורמטיביים בארץ המובטחת, שבעצם רחוקה ממה שהם אי פעם דמיינו לעצמם, כאשר מה שמפריד ביניהם לבין שאיפתם בחייהם הם לא רק גבולות פיזיים, אלא גם חוקים, נורמות ודעות קדומות הנוצרים ומתגבשים עם הזמן, מה שמשאיר לדמויות אינסטינקט אחד בסיסי שקיים אצל כל בני אדם, להמשיך לנוע ולקוות לטוב.
תגובה אחת