2 באוגוסט 2019 בשעה 9:30

"שכחו אותי בגלקסיה" – ביקורת

"שכחו אותי בגלקסיה".

הקיץ הוא פח הזבל השנתי של סרטי האנימציה דלי התקציב. דלות התקציב נמדדת, כמובן, אל מול האולפנים הגדולים, ועל כן לא ניתן לקחת סיכונים – סרטים אלה חייבים להיות בנויים מכל אבני היסוד שהוכיחו את עצמם כבר בסרטים קודמים, מצליחים ומוכרים. "שכחו אותי בגלקסיה" נכלל בסל סרטים זה, אבל לזכותו יאמר שהוא עושה את העבודה שלשמה הוא נוצר על הצד הטוב ביותר – ילדים בני 6 עד 9 יהנו הנאה מרובה.

אין הרבה מה לכתוב על הסרט. התסריט שלו לא מכיל שום דמות מקורית. הסיפור מספר על וילי, ילד שגר עם הוריו בחללית שמתפוצצת. בעוד שוילי מוצא עצמו בחללית מילוט בצד אחד, הוריו נעלמים בחללית מילוט אחרת בצד השני. באק, רובוט ההישרדות שמצורף לחללית המילוט, יגן על וילי ויעזור לו לעבור בשלום את הזמן בו הוא מחכה שהוריו יחזרו לאסוף אותו. אליהם מצטרף גם זחל שמאמץ את וילי כבעליו. בזמן הזה וילי יהפוך מילד עצמאי לילד עצמאי. כן, זו לא טעות. וילי מתנהג באומץ ולוקח אחריות למן ההתחלה, לכן לא ברור לי לחלוטין מה הדרך שהתסריטאים רצו להעביר את דמותו.

"שכחו אותי בגלקסיה".

גם האנימציה לא מעוררת התפעלות. הדמויות זזות בכבדות (ולא נראה לי שזה בשל בעיות בכוח הכבידה בחלל) והן אינן נעימות במיוחד. כנראה שזה מגיע באופן מובנה עם תקציב לא גדול במיוחד. העיצוב של נוף הכוכב והיצורים שבו טוב יותר, אבל גם שם אין טעם לצפות למקוריות או עידון יתר, במיוחד אם אתם אוהבים את האנימציה שלכם בגוונים שונים של צבע.

בסופו של דבר זה אינו סרט רע. הוא אינו מביך כמו סרטים רבים אחרים בסגנון ובוולגריות. במבחן התוצאה אני יכול לספר לכם שאולם שלם, מלא בילדים, צחק, חשש והתרגש. גם בני בן ה-8 נהנה מאוד. אם להיות הוגן, לא נראה לי שהסרט ניסה לעשות מעבר לכך, ועל כן ניתן לומר שהוא השיג את מטרתו באופן מלא.