באיזשהו מובן סדרת "מהיר ועצבני" נהפכה להיות למעין לעג בקרב סיינפלים כבדים שכאשר עונים להם שבחיים לא ראית סרט אינדי, הם עונים בחזרה: "כמובן, אתה בטח מחכה לראות את "מהיר ועצבני 12"". אני רק יכול להניח שבקצב הזה אנו לא רחוקים להגיע למספר הזה, ולאלו שעדיין מבולבלים זה אינו "מהיר ועצבני 9", זה יוצא שנה הבאה כאשר מיד אחריו יצא הסרט העשירי בסדרה. כפי שניתן להסיק מהשם כאן מדובר בספין-אוף של דמויותהם של דוויין ג'ונסון וג'ייסון סטיית'האם שככל הנראה יקושר לסרטים הבאים בסדרה או שיהפוך להיות סדרה חדשה לחלוטין.
למרות שזה שנשמע כאילו שלא נהנתי מהסרט, שיהיה ברור הדבר הבא: זהו טראש קיצי טהור, התשובה הקולנועית של אוכל מהיר ומי מאיתנו לא נהנה מידי פעם לאכול מקדונלדס. אם אתם מאלו שראיתם את הסרטים הקודמים בסדרה במיוחד שש, שבע ושמונה שלתאר אותם כמגוחכים זה אפילו לא קצה המזלג, אני מניח שבמידה מסויימת תמצאו הנאה גם בסרט "מהיר ועצבני: הובס ושואו". מנקודת מבטי האישית "הובס ושואו" רחוק מלהיות סרט של "מהיר ועצבני", תחשבו על זה כך שאם תתעלמו מהעובדה כי כל זה איכשהו קשור ל"מהיר ועצבני" (מותג כוויתיק שקיים מעל לעשור אשר התחיל כסרט על מירוצי מכוניות לא חוקיים) ותשנו את שמם של הדמויות הראשיות למייקל וג'ורג, קיבלתם בידכם תוצר בידורי מהנה אך גם גנרי שאילו לא היו לו שמות גדולים מאחורי ומקדמת המצלמה (חוץ מג'ונסון וסטיית'האם מגיחים שני אורחים גדולים) אני יכול להניח שגורל הסרט היה נגמר בזה שהוא קבור מתחת להר של סרטים באחד משירותי הסטרימינג האמריקאיים.
שיהיה ברור שבהשוואה לשאר סרטי אקשן ניתן לראות את רמת ההשקעה שמגיעה מהצוות, אם זה מדובר באיפיון דמויתהם של ג'ונסון וסטיית'האם במונטאז בהתחלה, והעובדה שלמדנו כי משפחה היא העדיפות הראשונה בחיים (אותו לקח שהאמת מופיע בכל סרט של "מהיר ועצבני"), גם אישיותם מתפתחת לקראת הסוף. סצנות האקשן מלוטשות וניתו לראות בבירור את כל הטירוף המתרחש על המסך, מה שככל הנראה יתאים גם על מסך האיימקס. נכון סצנות האקשן מופרכות ומוגזמות ויגרמו לכם לגלגל עיניים לא פעם ולא פעמיים, ולא קיים סיכון אמיתי על חייהם של הדמויות, אך כמו שצוין לעיל, הדבר האחרון שיחפשו כאן הוא אמינות, אלא רק דרך להעביר את הזמן בקיץ הלוהט באולמות הקולנוע הממוזגים.
"הובס ושואו" הוא פחות או יותר מה שאתם מצפים, לא אשקר ואגיד סתם, כי כן יש לו את הרגעים שלו וגם אני מצאתי את עצמי צוחק ומתרגש כמו ילד קטן מסצינות האקשן כאן. ועם זאת, שום דבר מכל זה לא באמת נשאר איתי כשיצאתי מהאולם, הוא מלהיב את הקהל לסרט הבא, ויצא מצב שאני חושב לעצמי: למה לא לחנות את המכוניות בצד, להטעין מצברים ולחזור בחזרה לכביש יותר רעננים, במקום להיות על הרגליים ולהוציא עוד סרט בהפרש זמן כל כך קצר?
