ביקורת #1: לבנון

מתוך לבנון. צילום: אליתיאל ציון

מתוך לבנון. צילום: אליתיאל ציון

סרט ישראלי שלישי בשלוש שנים על מלחמת לבנון אחרי "בופור" ו"ואלס עם באשיר", שמצליח להיות שונה מהם ויחודי בזכות נקודת המבט שלו וההישגים הטכניים שלו. הסרט כולו מתרחש במשך יממה אחת בטנק בשישה ביוני, יומה הראשון של מלחמת לבנון – לשעבר מלחמת שלום הגליל. ההחלטה המגבילה הזאת הביאה לסרט את תהילתו והיא מעלתו העיקרית, אך לפעמים נדמה שבמקום לספר סיפור מתגולל כאן משל, כשכולם יודעים מהו מוסר ההשכל.

ארבעה חברי צוות הטנק הם: אסי המפקד (איתי טיראן), יגאל הנהג (מיכאל מושונוב), הרצל הטען (אושרי כהן) ושמוליק התותחן (יואב דונט). רוב הסרט מוצג מנקודת מבטו של שמוליק, ולא במקרה שמו כשם התסריטאי-במאי שמוליק מעוז, שזהו סרטו הראשון באורך מלא. דרך הכוונת של שמוליק עוקבים אחרי החיילים הישראלים מחוץ לטנק והמראות הקשים, הנזקים והעוולות שנעשים בכל מלחמה – במקרה הזה בלבנון 1982 – ובעיקר אחרי ג'מיל (זהר שטראוס), מפקד הגזרה ששב ומבקר בטנק.

אל הטנק נכנסים ומוכנסים אנשים, אך ארבעה חברי הצוות נמצאים בו כל העת. מגיעים אליהם קולות ופקודות בקשר, לכן גם הסרט מנותק מהקשר היסטורי-פוליטי-מדיני. בשעה וחצי מעניינת ברובה, מצליח הסרט לרגש ולזעזע. מצד שני, לא זוכים מספיק להכיר את חברי צוות הטנק. בחלק האחרון של הסרט מתמקדים ביגאל ובשמוליק ובתוך כל טלטולי הטנק, החושך, הרעש והמהומה חסרים פניהם של אסי והרצל.

הניתוק הזה מכל מה שקרה לפני ואחרי ומחוץ לטנק בעייתיים ומשאירים טעם חסר, אך הופכים את "לבנון" למקורי מאוד ולמרות שהאמירה שלו (מוסר ההשכל, אם תרצו) אינה מקורית, מצליח להראות את המלחמה מבעד לעיניו של חייל כפי שלא נראתה.

יואב דונט. מתוך לבנון. צילום: אליתיאל ציון

יואב דונט. מתוך לבנון. צילום: אליתיאל ציון

איתי טיראן ואושרי כהן שירתו יחד ב"בופור"; כהן ומיכאל מושונוב היו תאומים ב"איים אבודים"; ולחבורה מצטרף יואב דונט, ששיחק בסדרת הטלויזיה "לאהוב את אנה". טיראן מצליח לעשות ככל יכולתו בתפקיד הרזה שנכתב לו, ואושרי כהן ממלא את התפקיד של החכמולוג מלא הקסם שלוקח את השליטה לידיו כשצריך, כפי שעשה גם ב"הכוכבים של שלומי" (2003) וב"איים אבודים" (2008).

"לבנון" הוא הסרט הישראלי הראשון שזכה בפרס אריה הזהב, הפרס הראשון של פסטיבל ונציה. הפסטיבל, המתקיים בכל שנה בספטמבר, נחשב לפסטיבל השלישי בחשיבותו אחרי קאן וברלין, והשנה עמד בראש חבר השופטים בו הבמאי אנג לי ("נמר, דרקון", "לקחת את וודסטוק"). הסרט היה מועמד לעשרה פרסי אופיר, וזכה כצפוי ובצדק על הצילום של גיורא ביח וצלילי המלחמה של דודו ליס ואלכס קלוד, וזכו גם אריאל רושקו על העיצוב האמנותי וזהר שטראוס כשחקן משנה, על אף תפקידו הראשי. כשחקן ראשי היה מועמד יואב דונט, שרוב הסרט מנקודת מבטו, אך פחות רואים ושומעים אותו. דרך אגב, ריימונד אמסאלם שהיתה מועמדת לפרס אופיר כשחקנית משנה על הסרט, מופיעה למשך שתי דקות כאישה מקומית היסטרית (יש לה סיבה לכך).

"לבנון" הוא סרט אמנותי במכוון, אפשר לזהות זאת על פי הפתיחה הסטטית הלא-קצרה, צילומי שלולית המים בחלקו הראשון ועוד. יש בו רגעים יפים מאוד, והוא הביא הרבה כבוד לקולנוע הישראלי. יהיו, בודאי, צופים שיתרגזו למראה חיילינו מתפרקים ובוכים (בטנק ומחוץ לו); אך שמוליק מעוז הצליח להעביר בסרט את המסר שאותו ביקש להעביר.

דירוג: ★★★☆☆

לבנון
ישראל, 2009
90 דקות.
הפצה: יונייטד קינג, החל מה-15.10.2009 בבתי הקולנוע.
בימוי:
שמוליק מעוז
תסריט:
שמוליק מעוז
שחקנים:
יואב דונט
זהר שטראוס
אושרי כהן
איתי טיראן
מיכאל מושונוב

אפרת

חרא סרט .. מוציא את צה"ל אפסים וזה ממש ממש לא ככה ! עלק סיפור אמיתי

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?