"המטרה שומר הראש" – עייפות החומר, 6 בסולם אורשר . גידי אורשר

בשביל מורגן פרידמן נדמה שזאת צניחה בדרגה, אולי סוג של התפשרות נוסח הוליווד. הוא שהיה כבר אלוהים בלבן, גם בקולנוע וגם בשביל פרסומת למזגן טלוויזיה ישראלי צריך להסתפק עכשיו, בערוב ימיו רק בגילום נשיא ארה"ב. ולפחות על פי הדוגמה הנוכחית זאת אינה משאת נפש מי–יודע-מה… ולא סתם נשיא אמריקאי אלא נשיא שחייו מאוימים ע"י אותם שרוצים לראות מדיניות אחרת מיושמת בבית הלבן.

טוב, היינו גם בסיפור הזה שוב ושוב – עשרות פעמים בקולנוע ובטלוויזיה ולפחות פעם אחת, טראומטית וארורה גם במציאות שלנו בישראל. אמנם לא נשיא אבל ראש ממשלה. נכון שלפחות על פי הסדרה בת שלוש הפרקים "המטרה" שאולי גם מגיעה כאן לידי מיצוי מסיבות של בריאות ודרישות משפחתיות של איש השרות החשאי האמריקאי העומד במרכזה, פרימן זוכה כאן לקידום פוליטי. בשני הסרטים הקודמים "המטרה הבית הלבן" ו"המטרה לונדון" אהרון אקהארט היה הנשיא ופרימן רק ממלא מקומו ועכשיו הוא המפקד העליון. אבל אני לא בטוח שלמשחק הכיסאות הזה יש איזו משמעות פוליטית, למרות צבע עורו של השחקן. בכלל הפוליטיקה בסדרה הזאת היא רק מייקאפ. לא יותר.

משלושה נשארו רק שניים כשאקהארט נגרע הפעם מהמפעל הציוני שהקימו לנו בהוליווד צאצאי "קנון" של גלובוס-גולן. על פרימן דיברנו והצלע השניה היא ג'ראלד באטלר, שעל פי המסורת הקנונית, גם הוא גברתן דל רושם ומעוט כשרון שמנסים לדחוק אותו למעלת שחקן. ב"קנון" היו אלה חברי המערכת צ'ק נוריס וז'אן קלוד ונדאם ואצל השיבוטים שלהם אבי לרנר ובועז דווידזון ודני דימבורט באטלר הוא האיש. הפילמוגרפיה שלו לא משאירה הרבה רושם טוב ולמרות שעל שמו רשומים תפקידים שריריים ב"300" ונסיון ל"שירה בסגנון הרוקנרול" (כפי שניסה לויד וובר להסביר את ההחלטה להפקיד בידיו את התפקיד הראשי ב"פנטום האופרה"), לגבי האירי הזה היה משכנע רק בסרט אחד "פרנקי היקר" בתפקיד עדין, רגיש ובהחלט לא אופייני.

ב"המטרה שומר הראש" כשמו של הסרט פרימן נדחק לתפקיד די משני. אמנם נשיא, אבל רוב הזמן הוא חסר הכרה, במיטת בית החולים וזה משאיר לבאטלר שלנו, שוב בתפקיד מייק בנינג את כל האופציות להתרוצץ, לפוצץ ולהתפרץ על אלה שהפכו אותו מהאיש האחראי ביותר באמריקה על חייו ובטחונו של הנשיא, לזה למנסה לחסל אותו. בשתי מילים כדי להימנע מספויילרים, שהרי רק פעולה יש כאן בסרט נטול הרמיזות הפוליטיות הרציניות. להלן מתקפה על הנשיא בעת חופשת דייג ממנה ניצל רק מייק שלנו הופכת אותו למטרה של ה FBI ובעיקר של סוכנת אנרגטית מאוד שמתמנה כדי למצוא את המתנקשים. הסיבה למרדף אחריו היא שמייק הוא הניצול היחיד וסכום כסף לא מוסבר שמתחמם במפתיע בחשבון הבנק שלו הופך אותו למטרת צייד האדם. מייק צריך להוכיח שאינו כזה, למצוא את האשמים האמתיים ובדרך לפרק חברות עם מישהו מתקופת הצבא וגם למצוא את אבא ולאחד משפחות.

איש מהאחראים – כולל המפיקים, כולל הבמאי ריק רומן וו שאחריו 5 סרטים בעיקר עם שרירנים בפרונט והקרדיט שלו עמוס בשמות סרטים (48) שבהם היה איש פעלולים, כולל השחקנים, כולל מי ששרבט את התסריט, לא מאמין ברצינות באמינות האירועים לאורכן של השעתיים בהן מתנהל הסרט. העלילה מורכבת כאן מכל הקליפים הרדודים של סרטי האקשן שאנחנו מכירים, כולל הרגעים הדרמטיים עמוסי הווזלין, כולל הרגעים מקדמי העלילה עמוסי הטקסטים הנפוחים מנשוא, כולל האקשן הרועש והצבעוני שתוצאותיו ברורות והוא אינו מרגש כבר איש, גם לא בהתפעלות על טכניקות הפיצוצים ועבודות הפעלולים הכלולות בהן.

בקיצור, סרט שאין בו מתח, אין בו התרגשות, אין בו הזדהות, אין בו שמחה לאיד, אין בו תובנה, אין בו תסריט אמין והמשכיות משכנעת, אין בו משחק משכנע, אין לו פתרון מפתיע וכנראה גם לא יהיה לו המשך. על פי העלילה מצבו הפיסי של מייק שלנו רעוע כל כך שעכשיו הוא יכול להיות רק מנהל, לשבת ליד שולחן. ומשם, נראה אותו קופץ לעוד מעשים טובים. אתם מאמנים ?

"המטרה שומר הראש" – 6 בסולם אורשר
Angel Has Fallen

רוצה לשתף ?