היו זמנים בהוליווד
אז הסרט הגיע סוף סוף והתגובות עליו מעורבות. יש כאלו ששנאו את הסרט ויש כאלה שהתאהבו בסרט. אז באיזה צד יהיה מעריץ טרנטינו מושבע כמו עידו?
יש סרט חדש של טרנטינו, לא תלכו לראות?
טרנטינו הוא הבמאי השני האהוב עלי ובמשך הרבה מאוד שנים הוא היה הבמאי האהוב עלי. האלימות הקיצונית, הדיאלוגים השנונים, השחקנים הנהדרים והכיף הגדול שיש בכול סרט שלו קונים אותי כול פעם מחדש. אני עוקב אחרי ההפקה של 'היו זמנים בהוליווד' עוד מאז שהכריזו על הסרט אי שם בנובמבר 2017, כשקראו לו 'מספר 9' (כי זה הסרט התשיעי של טרנטינו. קיל ביל זה סרט אחד). עקבתי אחרי כול פיפס מסט הצילומים ובלי ספק זה הסרט שהכי חיכיתי לו השנה.
הסרט הגיע סוף סוף והתגובות עליו מאוד מעורבות. יש כאלו ששנאו את הסרט ויש כאלה שהתאהבו בסרט. אז באיזה צד מעריץ טרנטינו מושבע שכמוני יהיה?
נו באמת, ניחשתם לא נכון.
הסרט עוסק בריק דלטון (ליאונרדו דיקפריו) וכפיל הפעלולים שלו קליף בות' (בראד פיט) בהוליווד של 1969. הסרט מתרחש במשך שני ימים: אחד בפברואר 1969 ושני באוגוסט 1969. במהלך אותם ימים דלטון ובות' מסתובבים בהוליווד ההיפית שעומדת בפני סוף שנות השישים, תוהים על הקריירה שלהם ומנסים להתפרסם מחדש. אה, וגם שרון טייט ובעלה רומן פולנסקי מעורבים בזה איכשהו.
'היו זמנים בהוליווד' הוא הסרט הכי אפיזודי (מה שנקרא אצל הקהל הרחב 'חסר פואנטה') של טרנטינו. אין לו עלילה רציפה עם התחלה, אמצע וסוף אלא הוא מורכב מרצף של אירועים, התרחשויות ודברים שקורים לדמויות. יכול להיות שזה יקשה על צופים מסויימים להתחבר לסרט אבל ברגע שאתם זורמים עם מה שהסרט מציע אתם תגלו שלפניכם אחד הסרטים הטובים של השנה, אם לא הטוב ביותר.
כי טרנטינו, כבר מימו כזבן בספריית וידאו, הוא סינמפיל ענק. אדם שמכור, חי ונושם סרטים וקולנוע ובזה עוסקים הסרטים שלו. כמו ש'ממזרים חסרי כבוד' הוא לא באמת סרט על יהודים שהורגים נאצים אלא על אהבת קולנוע וניימדרופינג כך גם 'היו זמנים בהוליווד' הוא לא סרט על הוליווד של 1969 אלא הוא סרט שמיועד למי שבאמת באמת באמת אוהב ומכור לקולנוע, שעבורו סרטים זה סם החיים. כמוני האמת. הסרט הוא גם למי שמאוד אוהב את הסרטים של טרנטינו כי יש בסרט לא מעט ביצי פסחא בצורת רפרנסים לסרטים קודמים שלו (כולל הפתעה ממש חמודה באמצע הקרדיטים. שווה להישאר!). זה הופך את 'היו זמנים בהוליווד' למתנה כיפית עבור מי שאוהב קולנוע וסרטים.
אבל מלבד זאת מדובר בסרט עם לא מעט יתרונות. ראשית כול הסרט מתהדר בקאסט מכובד, בין השאר ליאונרדו דיקפריו ובראד פיט (לראשונה ביחד, אגב) בתור חברים ממש טובים. הכימיה ביניהם ממוטטת את המסך, מדהימה וכאילו נראה שהם עושים תחרות מי מהם נותן את ההופעה הכי טובה בסרט. פיט מנצח אגב אבל גם דיקפריו נותן הופעה שהיא לא פחות ממעולה. דווקא מרגו רובי מאכזבת למדי בתור שרון טייט, היא אומנם מדברת קצת אבל לדמות שלה אין ממש מה לעשות בסרט והיה אפשר לכתוב אותה יותר טוב ולתת לה אופי.
התסריט הוא אחד הטובים שכתב טרנטינו. הוא מדבר בין השאר על הרצון להישאר כוכב, מתרפק על הוליווד המקסימה של פעם, מלא בדיאלוגים שנונים ודמויות בדיוניות שעוד יהפכו לקאלט אצל מעריצי טרנטינו ובכללי נראה שהושקעה המון מחשבה בכתיבתו.
מאז שסאלי מנקה, העורכת הקבועה לשעבר של טרנטינו, נפטרה, הסרטים שלו נהיו ארוכים יותר ובלי יד מכוונת על העריכה. הפעם נראה שטרנטינו יחסית הצליח להשתלט על האגו העצום שלו ומצליח להוציא סרט נהיר, ישיר, ענייני וכמעט לחלוטין נטול שומן מיותר של קטעים שאפשר להוריד. 161 הדקות של 'היו זמנים בהוליווד' עוברות ממש מהר ועם מעט מאוד צורך להתסכל בשעון. ממש הייתי מרותק לאורך הסרט. יש גם במהלך 'היו זמנים בהוליווד' לא מעט קאטים מגניבים שמוספים לתחושת הכיף שלו והעלו אצלי חיוך ענק.
'היו זמנים בהוליווד' הוא פשוט סרט מושלם. סרט כיפי, סוחף ומהנה בטירוף שהוא מתנה עבור מעריצי טרנטינו וקולנוע. ממש נהנתי מכול דקה בסרט הזה. הציפיות הגבוהות הצדיקו את עצמן ואין לי עוד מה להוסיף מלבד רוצו לראות, פשוט רוצו לראות.
