(כן, אני יודע שהביקורת הגיעה באיחור ושבטח אתם כבר לא צריכים להשתכנע אם אתם רוצים לראות את הסרט או לא אבל בכול זאת, ביקורת בשביל הפרוטוקול).
היקום הקולנועי של מארוול ממשיך במלוא עוזו. אחרי ש'הנוקמים: סוף המשחק' הפך לסרט הכי מצליח בכול הזמנים מסביב לעולם (ובכך גרם ל'אווטאר' לאבד את הסיבה היחידה שלמישהו עוד אכפת ממנו) ותוכנית הקרב לשנים הקרובות כבר נפרשה, יצא הסרט החדש של ספיידרמן. הפעם, כבר שאתם יכולים לנחש, הוא רחוק מהבית.
אחרי מה שהיה ב'סוף המשחק', ספיידרמן חזר לחיים והוא נוסע עם הכיתה שלו לטיול ארוך באירופה. בעוד פיטר פארקר מנסה לחיות חיים של נער רגיל ולהיות חבר של אם.ג'י, איש בשם קוונטין בק (הידוע גם כמיסטריו) מצטרף ומנסה להתחבב עליו. במקביל מפלצות ענקיות תוקפות מסביב לעולם ועל ספיידרמן ובק להילחם בהם, עד שתפנית מוזרה משנה הכול ועל פיטר פארקר לבחון את עצמו מחדש.
את 'ספיידרמן: השיבה הביתה', הסרט הקודם של ספיידרמן ביקום הקולנועי של מארוול, מאוד לא אהבתי. הוא הרגיש לי ילדותי, משעמם ולא בשל מספיק. 'רחוק מהבית' הוא ההפך הגמור מ'השיבה הביתה': התסריט הפעם הרבה יותר בוגר, בשל וחכם והקונפליקטים של פיטר פארקר המנסה לאזן בין חייו כגיבור על לנער מאוהב מרגישים אמינים יותר וכול צופה יוכל להזדהות איתם.
גם האקשן הפעם מוצלח הרבה יותר. האפקטים מדהימים, סצנות האקשן מלהיבות וסוחפות ובכללי הפעם הסרט עומד בתו האיכות של מארוול והוא כיף גדול מתחילתו ועד סופו.
הקאסט נהדר. טום הולנד נהדר מאוד כפיטר פארקר ומצליח לתת לדמות שלו נפח וסיבות להזדהות איתו, זנדאיה כובשת מאוד בתור אם.ג'י ומעל הכול ג'ייק ג'ילנהול נותן הופעה מצחיקה וגונבת הצגה בתור מיסטריו. בערך כמו תצוגת המשחק שהוא נתן ב'אוקג'ה' הנוראי רק מוצלח.
'ספיידרמן: רחוק מהבית' הוא אחד הסרטים הטובים של היקום הקולנועי של מארוול והוא הפתעת קיץ מרעננת מאוד ששווה לראות בקולנוע רגע לפני שהוא יורד. מקווה ש'האלמנה השחורה', שיוצא במאי 2020, ימשיך לייצג בכבוד את היקום הקולנועי של מארוול.
