אחרי החתונה ביקורת סרט

האמריקאים אוהבים לקחת סרטים זרים ולעשות להם קאברים בסגנון אמריקאי. היו לא מעט ניסיונות כמו הסרט הישראלי "הגננת", הסרט הצ'יליאני "גלוריה", הסרט הדני "אחים" ועוד רבים. לא תמיד העיבוד המחודש יוצא מוצלח כמו המקור. אבל היו גם חידושים שהתעלו על המקור דוגמת "שלושה גברים ותינוקת" שאף זכה לסרט המשך בשם "שלושה גברים וילדה" או זוכה האוסקר "השתולים". הסרט האמריקאי החדש "אחרי החתונה" מבוסס על סרט דני בעל אותו השם שיצא ב-2006. 13 שנים אחרי, הבמאי ברט פרוינדליך ("זאבים") ואשתו ג'וליאן מור (שגם מככבת באחד התפקידים הראשיים) החליטו להכין את המקבילה האמריקאית. אך בניגוד לציפיות התוצאה הסופית די מאכזבת."אחרי החתונה" הוא סיפור מלודרמטי שבמרכזו עומדות ארבע דמויות עיקריות: זוג הורים, מנהלת בית יתומים בהודו ובתווך נערה צעירה שמתחתנת עם בחיר ליבה. אנו מתוודעים תחילה לאיזבל, מנהלת בית היתומים שמקבלת פנייה מאשת עסקים בארה"ב שתתרום 2 מיליון דולר במידה ותגיע לפגישה איתה. לאחר התלבטות מחליטה איזבל להגיע ולפגוש בתרזה. בפגישה מתברר לה שהתרומה לבית היתומים לא בטוחה כפי שחשבה. תרזה מבקשת שתגיע לחתונה של בתה שנערכת באותו הערב כדי להכירה לעומק. איזבל נענית להצעה ומגיעה לחתונה בה היא נתקלת באבי הכלה שהוא אהובה לשעבר. היא מצליבה את הפרטים שמתגלים לה ומגלה כי הבת שמתחתנת היא בתה הביולוגית אותה מסרה לאימוץ. וכמובן שחייה לאחר אותה פיסת מידע מתערערים לחלוטין וגם חייהן של הנפשות הפועלות הנוספות. בסוגיית האימוץ עסק לאחרונה הסרט הצרפתי המרגש "בידיים טובות", בבימויה של ז'אן הרי. הוא תיאר את נושא האימוץ מנקודת מבטן של האם הביולוגית, האם המאמצת ומשפחת האומנה שנמצאת בתווך של התהליך. את נקודת מבטה של האם הביולוגית שמוותרת על הילוד מתארים למספר רגעים קלים והיא נותרת תעלומה. הסרט "אחרי החתונה" בו אנו עוסקים לוקח אותנו עשרים שנה לאחר שהאם הביולוגית ויתרה על התינוק שלה, גרייס. גם פה הסיבה לוויתור של איזבל על בתה נותרת עמומה ואין מספיק ביטוי לתחושותיה בהחלטה. הציפייה שלי הייתה לקבל יותר מידע על עברה של הדמות והלבטים שליוו אותה בהחלטה. פרוינדליך הבמאי החליט שלא להתעסק בעבר וגם שאר הדמויות לא מקבלות מספיק עומק.כך דמותו של אוסקר (בילי קרודופ), בעלה של תרזה ומאהבה לשעבר של איזבל, אינה מתפתחת. דמותו נותרת סטטית וכמו פסליו, הוא הופך לסוג של פסל דומם בסיפור. הדמויות העיקריות בסיפור הן גרייס (אבי קווין), תרזה (ג'וליאן מור הכריזמטית) ואיזבל (מישל וויליאמס המרגשת). דמויותיהן המתפתחות והמשחק המוצלח הוא החלק שמפיח חיים בסרט. מור בתצוגת משחק אגרסיבית, ורבאלית ושתלטנית. וויליאמס, מצד שני, בקושי מדברת אך מצליחה להעביר את תחושותיה הפנימיות דרך מבע העיניים ותנועות הגוף. הסרט עצמו דרמטי מאוד ומעניין אבל הקצב שלו איטי. ההתמקדות בצילומי טבע וחפצים דוממים מיותרת ותורמת לתחושה של מונוטוניות מסוימת. יחד עם זאת, המוזיקה של מיכאל דנה מתמזגת יפה עם קו העלילה ובכל טוויסט נשמעים קולות הכינורות. אהבתי במיוחד את הסצנות של העלייה וירידה במדרגות שעוזרות להמחיש באופן מטאפורי את הלך נפשה של הדמות. גם הצילום של ג'וליו מקט עם מצלמה נעה או מצלמת אוויר, שמנסה להמחיש את המתחולל בחיי הדמויות, מצליח להבליט את התנגשות התרבויות והמעמדות בין העוני בהודו לעומת השפע שבניו יורק.מכיוון שהסרט מבוסס על סרט אחר, ההשוואה בין הסרטים מתבקשת. פרט לשינוי המגדרי (את תפקידה של מישל וויליאמס גילם מאדס מיקלסן), רוב הסצנות נותרו אותו הדבר ובחלקן אף אחת לאחת. יחד עם זאת, בגרסה המקורית היה יותר חום ואינטימיות. הסיבה לפרידה בין ג'ייקוב (מיקלסן) להלן (קנודסן) ברורה (ג'ייקוב היה אלכוהוליסט ובגד בה) ונראה כי ג'ייקוב עדיין עורג לה בסתר. המפגש המחודש בין ג''ייקוב לבתו היה חם ומרגש מאשר בגרסה האמריקאית. דמותה של וויליאמס יותר סגורה ולקח לה זמן להיפתח כלפי בתה ואחרים. עיצוב דמות זה היה בעוכרי הסרט ותרם לתחושת ניכור. הסצנות שהיו אמורות לרגש לא היו מספיק מרגשות.בשורה התחתונה מדובר במלודרמה מותחת עם קאסט שחקנים מצוין. עלילת הסרט מופרכת וגובלת באופרת סבון, אך המשחק של השחקנים שבסרט מצליח לשדרג את התסריט והבימוי הבינוניים. למי ששוקל ללכת לקולנוע – אני ממליצה שלא לצפות במקור הדני כדי ליהנות בלי מוקד ההשוואה. כמו ברוב המקרים, המקור יותר מוצלח מהגרסה האמריקאית.

מתחרים Challengers חדש 2024

הכפתן הכחול The Blue Caftan חדש 2024

ג'ויקה Joika חדש 2024

רדיקלי Radical חדש 2024

הקדירה The Pot Au Feu חדש 2024

נפש אחת One Life חדש 2024

אנטומיה של נפילה Anatomy of a Fall 2024

דוג מן Dogman 2023 2024

הפילגש The Other Widow 2024

אזור העניין The Zone of Interest 2024