מפלצות נגד חייזרים
"מחוז 9" אינו סתם סרט מדע בדיוני מרשים מבחינה ויזואלית, אלא מצליח לייצר אמירה חברתית חריפה על העוולות של המין האנושי. ארז דבורה ממליץ בחום לחובבי הז'אנר
אנשי המערב מחזיקים בידיהם את מסך המגע הנוצץ של האייפון ואפשרויותיו האינסופיות. בעולם השלישי מיליונים מתים בגלל מחסור במי שתייה נקיים. הפער בין הטכנולוגיה של העולם המפותח והחורבן בעולם השלישי הוא בלתי נתפס.
בשנים האחרונות החלו סרטי מדע בדיוני כמו "הילדים של מחר" או "Sleep Dealer" לבחון פער זה. לא במקרה אלו סרטים שנעשו על ידי במאים "אאוטסיידרים" למערכת ההוליוודית (אלפונסו קאורון ואלכס ריביירה - שניהם מכסיקנים). כעת מצטרף אליהם כישרון מבטיח שגדל בדרום אפריקה - ניל בלומקאמפ, במאי צעיר שתחת חסות המפיק שלו, פיטר ג'קסון, עשה את אחד מסרטי המדע הבדיוני הנועזים והמוצלחים של העשור האחרון.
השם "מחוז 9" מהדהד למה שהיה מוכר בתקופת האפרטהייד כ"מחוז 6" בקייפטון, אזור שממנו גירש משטר האפרטהייד יותר מ-60 אלף שחורים בכדי לייעד את השטח לאוכלוסיה לבנה. השימוש בז'אנר המדע הבדיוני ובמפגש בין בני אדם וחייזרים כראי לעוולות החברתיות האנושיות מעולם לא היה כה ברור.
הסביבה בה חיים החייזרים מעוררת בחילה בקרב התושבים "המהוגנים". פגרי חיות מפוזרים בכל מקום, מבני פח צפופים ונרקבים, קצב ההשרצה המהיר שלהם ואופיו הבלתי אנושי בעליל. צורתם ממזגת בין אדם ושרימפס, ושפת הנקישות שלהם (המזכירה חלק משפות השחורים) מקלה על ההתייחסות אליהם כמטרד שאותו יש להרחיק.
"מחוז 9". אהדת הצופים משתנה עם הגיבור
על משימת ההעברה של החייזרים למחנות ריכוז במדבר מופקד בירוקרט גזען ורכרוכי בשם ויקוס ואן דה מרווה (קופליי שארלטו), הפועל כנציג של חברה פרטית הנותנת שירותים צבאיים (בדומה להליברטון השנואה של האמריקאים). בהומור הדרום אפריקני, "ואן דה מרווה" הוא המקבילה לדמותו של ג'וחה במחוזותינו, וכפי שהבחירה בשם מרמזת, משימת הפינוי עתידה להשתבש. כשחומר חייזרי שחור מותז על פניו של ויקוס האומלל, גופו מתחיל לעבור סדרת טרנספורמציות בהשראת "הזבוב" (1986) של דיוויד קרוננברג. הוא נלכד בין הגזע האנושי והחייזרי.
תנו למפלצות לחיות
התהליך אותו עובר ויקוס חושף את הצדדים האפלים והאלימים של התרבות האנושית, המציבה עצמה בעמדת עליונות מול השרצים, בין אם מדובר בכוח הצבאי הלבן, ובין אם בכנופיות הניגריות הסוחרות בנשק חייזרי. ככל שהוא מתקרב לחייזרים, ובמיוחד לשרימפ אינטליגנטי במיוחד המכונה "כריסטופר ג'ונסון", הנאמנויות שלו מתחילות להשתנות ואיתן גם אהדתם של הצופים.
זהו מהלך נועז לא רק כיוון שהוא פועל במסגרת אלגוריה כנגד הניצול והדיכוי של העולם השלישי על רקע כלכלי וגזעי, אלא גם במסגרת המקובל בז'אנר. לא מדובר בחייזרים דמויי אדם ("איש הכוכבים"), לא בחייזרים שהופעתם מעוררת אהדה בהקצנתה דפוסים ילדותיים ("אי.טי"), ובוודאי אין אלו חייזרים שמהווים ייצוג לכוח אלוהי. האמפתיה המתעוררת כלפיהם רחוקה מלהיות מובנת מאליה, ויחד עם זאת הסרט חותר להשיגה כחלק מניסוח אמירתו הביקורתית.
מתוך הסרט. האמפתיה לא מובנת מאליה
למרות ש"מחוז 9" הוא הפיצ'ר הראשון של בלומקאמפ, כישרונו מוכר מזה שנים בחוגים המקצועיים. למעשה ניתן לראות בסרטו סינתזה של מרכיבים שהופיעו בעבודותיו הקודמות והוכחה שכבר בסרטו הראשון הוא "אוטר" של מדע בדיוני.
הפרספקטיבה הקומית (אבל גם פוסט-אנושית) שממנה הוא בוחן טכנולוגיה עתידנית ניכרת בפרסומת של רובוטים משחקים שביים לנייקי ובפרסומת שביים לסיטרואן ובה מכונית הופכת לרובוטריק מרקד (אלמנט שמשולב בסצנות הקרב ב"מחוז 9").
בסרטיו הקצרים הקומי הפך לסאטירי והנושא החוזר היה ההתנגשות בין הטכנולוגיה והעולם השלישי. ב-'Tetra Vaal' ו-'Alive in Joburg', מוצג עימות בסגנון מוקומנטרי בין הארכיטיפים של המדע הבדיוני – הרובוטים והחייזרים, וחלקיה
הלא מפותחים של יוהנסבורג. "ג'ובורג" (הכינוי המקומי ליוהנסבורג), שהיווה הוכחה ברורה כי כישוריו חורגים בהרבה מאלו של טכנאי אפקטים שנון, היווה את התשתית ל"מחוז 9".
נטל ההוכחה יוטל לפתחו של הסרט הבא שבלומקאמפ יביים. האם הוא יתפתח להיות יוצר מדע בדיוני מוביל או שנקבל את "נקמת השרימפסים"? כך או כך, "מחוז 9" הוא כבר הישג מרשים ביותר וצפיית חובה לכל חובב של הז'אנר.
