"יום גשום בניו יורק" – ביקורת: שטחיות בלתי נסבלת

"יום גשום בניו יורק". אל פאנינג, טימותי שאלאמה.

"יום גשום בניו יורק". אל פאנינג, טימות'י שאלאמיי

וודי אלן ידע בעבר לעשות סרטים קלילים. ל"יום גשום בניו יורק" אין יומרות להיות סרט "רציני" או עמוק, אך השטחיות בלתי נסבלת. לא ברור איזה סיפור הוא רצה לספר וגם בלי להשוות אותו ליצירות קודמות שלו (והיו לו יצירות מופת), הסרט, שלא יוקרן בבתי הקולנוע בארה"ב אחרי ש"אמזון" חזרו בהם מההסכם עם אלן, לא מספק את הסחורה. הוא לא מבדר ולא מחדש דבר.

גטסבי ולס (כן, זה באמת שם הדמות שאותה מגלם טימות'י שאלמיי מ"קרא לי בשמך" ו"ליידי בירד") וחברתו אשלי (אל פאנינג) לומדים באוניברסיטה בניו יורק. שניהם גם כותבים לעיתון של האוניברסיטה והם יוצאים למנהטן לסוף השבוע כשאשלי משיגה ריאיון עם רולנד, במאי קולנוע נערץ (ליב שרייבר). הריאיון בן השעה מתארך ומוביל אותה ליום שלם של בילוי בין מפורסמים ואירועים, בעוד גטסבי יוצא לראות את אחיו המאורס, לא רוצה שהוריו ידעו שהוא בעיר ופוגש אחות של מישהי שיצא איתה בעבר (סלינה גומז). מפעם לפעם יורד גשם, לפעמים לדמויות יש מטרייה ביד כשזה קורה.

"יום גשום בניו יורק". טימותי שאלאמה.

"יום גשום בניו יורק". טימות'י שאלאמיי

רק לפעמים טימות'י שאלמיי נשמע כמו דמות של וודי אלן צעיר, וכשהוא מביא יותר משהו משלו זה מוצלח. פאנינג ממש טובה בתפקיד שהיה יכול להיראות הרבה יותר מגוחך ועם כל השיגעונות שלה ומהלכי העלילה שכופים עליה היא מצליחה ליצור דמות מקורית. סביבה יש שלל דמויות קלישאתיות (במאי הקולנוע, כוכב הקולנוע, התסריטאי שאשתו בוגדת בו) שלא מצליחות לעורר עניין או הומור.

לבני הזוג הצעיר יש טלפונים ניידים והם גם משתמשים בהם לפעמים (לא שולחים הודעות, חס וחלילה) אך משום מה מעריצים צובאים על כוכב הקולנוע פרנסיסקו וגה (דייגו לונה) ומבקשים ממנו חתימה; מי רוצה חתימה של מישהו בימינו? אין אף אחד בהפקה שיכול להגיד לאלן שעכשיו מבקשים להצטלם עם המפורסמים?
דמות אחת חובבת סרטים ישנים ומוזיקה של פעם זה בסדר, אך במקרה הזה לא רק גטסבי הוא שעתוק צעיר של דמות אינטלקטואלית של אלן אלא גם דמויות נוספות שגטסבי פוגש במשך היום מזכירות אנשים שרוב בני העשרים ומשהו בימינו לא מכירים כמו יאסר ערפאת וגרייס קלי. גם מספר צירופי המקרים שמצליחים להידחס ליום אחד במנהטן נושק למוגזם.

"יום גשום בניו יורק". סלינה גומז, טימותי שאלאמה.

"יום גשום בניו יורק". סלינה גומז, טימות'י שאלאמיי

הסרט לא דורך במקום יותר מדי, ובכל זאת מרגיש יותר ארוך מ-92 דקות. חוסר הפרגון (בעצם: חוסר האהבה) של גטסבי לאשלי בלתי נסבל וכשהם מופרדים יותר מסקרן מה יקרה, אבל החלק שלו, של צעיר שגדל עם כסף וגם מצליח לגרוף הון בהימורים, אינו מלהיב במיוחד והניסיונות להומור (עם ארוסתו של אחיו, למשל) אינם מספיקים. והחלק של אשלי לא אמין וגם לא מוביל לשום דבר.
אפילו הצילום של ויטוריו סטוררו, שזה סרטו השלישי ברציפות עם אלן, פחות טוב מבסרטים הקודמים שהיו יותר תאטרליים ("גלגל ענק") ויותר נוצצים כי התרחשו בהוליווד ובניו יורק של פעם ("קפה סוסייטי") אבל גם מנהטן אצל אלן כבר נראתה טוב יותר.

על האלמנטים הרבים מאוד שמופיעים בסרט הזה וכבר ראינו בסרטים קודמים של אלן תוכלו לקרוא בסקירה על הסרט.

דירוג: ★★½☆☆

יום גשום בניו יורק (ארה"ב, 2018)
בימוי: וודי אלן | תסריט: וודי אלן | משחק: טימות'י שאלאמייאל פאנינגסלינה גומזליב שרייברדייגו לונהג'וד לאו
הפצה: לב סרטים ובתי קולנוע, החל מה-10.10.2019 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:

[…] קראו גם את הביקורת שלי על הסרט, והמשיכו לסקירת כל סרטי וודי אלן. […]

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?