קולות רקע
יבגני רומן הוא ככל הנראה אחד מן הבמאים היותר מעניינים שעובדים כרגע בתעשייה, הפילמוגרפיה שלו מגוונת ורחבה. יש לנו את "איגור ומסע העגורים", סרט לכל המשפחה. מותחן פסיכולוגי עם "האיש שבקיר" ובשנה שעברה היה גם את מותחן האימה, "המקוללים" שבבחינתי הגיע לו יותר קרדיט ממה שקיבל.
"קולות רקע" מוצא את עצמו בתחום הדרמה התקופתית ואם זה מגדיר את מעמדו של רומן כאחד מהקולות היותר מבטיחים בקולנוע הישראלי. ראשית עם סיומו של הסרט הרגשתי מעיין תחושה נוסטלגית, לתקופה שבכלל לא חייתי בה. הפעם האחרונה קרתה בסרטו של עמנואל קריאלזה "המסע אל החלום".
בשנת 1990, ברית המועצות התפרקה. יהודים סובייטים רבים עלו לארץ, ביניהם ויקטור וראיה פרנקל שכונו קולות הזהב של הדיבוב הסובייטי. בהסתגלותם למציאות החדשה, הם לאט, לאט מבינים שאולי המדינה לא כזאת מעוניינת בכישרונם הייחודי.
בשנה המלאה בהופעות קולנועיות יוצאות דופן, ולדימיר פרידמן ומריה בלקין פשוט מדהימים כאן. הדינמיקה ביניהם גורמת לנו להרגיש כאילו חיו ביחד גם לפני שהמצלמות התחילו לפעול, העיצוב האומנותי של ישראל של שנות התשעים מרשים במיוחד. התפתחות העלילה מרגישה אורגנית, הוא בוחן שתי נקודות מבט שונות, קונפליקט שאני מניח אשר היה טמון אצל כל העולים לארץ, להסתכל קדימה, לא לאחוז בעבר, להסתכל על זה מהנקודה הזאת שדברים יכולים להשתפר, או להמשיך לחיות בעבר במחשבה ששם החיים היו יותר טובים ואין שום טעם להתחיל לנסות שוב.
ברגעיו הדרמטיים הטעונים מצליח הרומן למצוא רגעים קומיים שאינם מרגישים אפילו לשנייה לא במקומם. סרט קטנטן בסיפורו, אך גדול בהיקפו. מלא בכעס אך משאיר מקום לאופטימיות. יצירה יפיפייה ומרגשת.
עור צבי
קוונטין דופיו הוא מאותם במאים שאו תאהבו או תתרחקו כמו אש בוערת. הוא התחיל קריירה של DJ ורק ב- 2002 התחיל לביים כאשר בשנת 2010 הצליח לפרוץ במסגרת הפסטיבלים עם "גומי". סרט אימה בו הרוצח הוא (*תופים*) גלגל של מכונית. אתם עכשיו כנראה מבינים מדוע יש כאלו שלא ממש מתחברים אליו. סרטיו ייחודים מאוד. נתתי לו הזדמנות אחת בעבר עם סרטו "טעות" וחשבתי עליו כבזבוז זמן רציני, כמישהו שחושב שלהיות מוזר ואקראי זה הדבר הכי מצחיק בעולם.
"עור צבי" ממבט חטוף נראה כמו מדרגה בשביל דופיו. ראשית שניים מהכוכבים הכי גדולים בצרפת משתתפים כאן, ז'אן דוז'רדן ("הארטיסט" וסדרת "סוכן חשאי 177") ואדל האנל ("דיוקן של נערה עולה באש", "הנערה האלמונית" ו"120 פעימות בדקה"). עלילתו די פשוטה. בידיים הנכונות אפשר לעשות איתה כל כך הרבה. גבר במשבר אישי, מבזבז את חסכונו על מעיל העשוי ממאה אחוז עור צבי. מכאן הוא מתחיל לפתח אובססיה למעיל שלו.
מדובר להפתעתי הרבה בסרט נהדר, במאי שנראה שסוף כל סוף מתפתח עם סרטיו. הכיוונים בהם העלילה מתפתחת בלתי צפויים, אינני אומר זאת על כל סרט אבל תתרחקו מכמה שיותר מידע על סרט (זאת אומרת גם מהטריילר שנמצא כאן רק כתקן קישוט). הוא מצחיק מאוד, ולשם שינוי כל הקטעים הרנדומליים והזויים מהווים כבסיס למשהו שיקדם את העלילה/יחזור בהמשך בצורה גדולה יותר ומצחיקה.
למרות קטעיו המוזרים ויש לציין גם האלימים, מתגלה "עור צבי" כאחת מהיצירות היותר נגישות של דופיו. עם עלילה נרטיבית, דמויות בעלות רקע ומוטיבציות. בעל מסר שבוקע מתוך כל הטירוף כאן, שאיך אנו כאנשים אוהבים להתחבא מאחורי חפצים ובגדים ולהתגונן מהעולם הזה שבקלות יכול להיות קר ועוין כלפינו.
אם זה הכיוון שהולך דופיו עם סרטיו מהיום והלאה, תחשיבו אותי עכשיו כמעריץ, "עור צבי" הוא חוויה מפתיעה, שצריכים לראות בשביל להאמין.
מרטין עדן
"מרטין עדן" היה רומן אמריקאי שנכתב על ידי ג'ק לונדון ופורסם במלואו בשנת 1909 והבחירה לעבד אותו בקולנוע האיטלקי נראתה לי מעט תמוהה. אך עם סיומו הכל התבהר. זהו סיפור בעל נושאים אוניברסליים, ההשפעות של תהילה עליך ועל הסובבים אותך, המאבק של אינדיבידואליזם מול סוציאליזם. כל זה מסופר מנקודת מבטו של מרטין עדן, מלח צעיר ועני שבעקבות הצלתו של בחור ממריבה, מוצא עצמו מוזמן לביתו מהמעמד הגבוה שם מתאהב באחותו. הקשר שלהם מוביל אותו להתפתח כבן אדם, הוא רוכש השכלה ומטפח את עצמו כסופר. האובססיות שלו לחיים יותר טובים מתחילות לצאת מכלל שליטה והוא מוצא את עצמו מפנה את גבו למי שהיה בעבר.
אין שום ספק מדוע בחר פייטרו מרצ'לו לעלות אדפטציה של "מרטין עדן" ועדיין למרות החשיבות שמונחת על גבו, כל זה לא ממש מתפתח לחוויה מעניינת או כזאת שכדאי להשקיע בה את זמנכם. התעסקותו בנושאים שצוינו לעיל, לא ממש מתפתחת לדיון רחב ומשמעותי והכל מסתכם במספר משפטים בודדים שפשוט מונחתים כמהלומת פטיש.
הסרט מלא בסטייל, שלא יגידו שאני לא מוכן לתת קרדיט איפה שמגיע. יש כאן שוטים יפייפים והעריכה שלו בין קטעי ארכיון לבין צילום הסרט יוצר לעיתים רגעים וויזואליים יפייפים אך הם מרגישים כמעין ״כיסוי״ לכמה מדובר ביצירה דלה. יכול להיות שהספר עצמו היה יותר עמוק ומרשים ומשהו כאן פשוט אבד בתרגום.
