מי אתה חושב שאני?
נפלאות הטכנולוגיה | אור חזר מ"מי אתה חושב שאני?" מופתע.
בסרט מתארת דמותה של ז'ולייט בינוש את האינטרנט באופן מובהק כסוג של סירת נופש וסירת הצלה. אכן מטאפורה מעניינת, אך חששותיי נבעו מכך שאם היצירה מתרחשת בעידן הנוכחי בו השפעותיה של הטכנולוגיה על חיינו כה אדירה, האם בכלל יהיה מקום לחידוש? באתי עם צפיות נמוכות, הרי לא ציפיתי למשהו מתוחכם ואינטיליגנטי כמו "מראה שחורה". כשראיתי את התוצאה הסופית והמסקרנת ברובה, היא עדיין לא הרגישה שלמה.
בינוש משחקת את קלייר בת ה-50, מרצה לספרות. בניסיון לרגל אחרי המאהב שלה, לודו. היא יוצרת פרופיל מזויף בפייסבוק. הדמות הפיקטיבית שיצרה תופסת את תשומת ליבו של אלכס, חברו של לודו. שמתאהב בה. חייה הווירטואליים יתנגשו עם חייה האישיים והתוצאות עלולות להיות הרסניות.
בסיס הרעיון שלו מותאם לסרט של שעה, ועדיין איזו שעה זאת הייתה. היא מצולמת בכזאת אינטימיות, מבחינת התפתחות העלילה הכול מרגיש זורם ואורגני, הטיוויסטים שלמרות היותם מעטים מצליחים לשמור על מידה מסוימת של התעניינות וכמובן ז'ולייט בינוש שמחזיקה את כל הסרט הזה על גבה. נכון, אין שום ספק שפעולותיה אינן מוסריות, אך המשחק שלה עדין ויפיפייה. קשה שלא להזדהות איתה במיוחד אחרי שמגלים את הסיבה לכך שעשתה מה שעשתה.
הסרט בקלות היה יכול לגלוש אל עבר נושא הזקנה והרעיון של לחוות שוב את הנעורים שלך. אם יש לך חוט עלילה של דמות העוברת גירושים זה די צפוי ללכת לכיוון הזה. ובכן המשמעות האמיתית שמסתתרת על פני השטח היא על הרצון והחשיבות של קרבה וחום אנושי. זה מבחינתי הרגע בו הסרט הופך את עצמו ליותר מרהיב ממה שהיה מהתחלה.
ועם זאת חשוב לי לציין את מערכתו השלישית, כסוג של אפילוג אחד ענקי. אני חושב שעם מעט קיצוצים הוא באמת יכל היה לעבוד ולהיות אפילו יותר אפקטיבי אבל במובן מסויים זה הרגיש לי כאילו אני צופה בסרט אחר. מבלי להיכנס ליותר מידי ספוילרים, קלייר יוצרת סוג של מציאות אלטרנטיבית עם יחסיה של אלכס. לא רק שזה מרגיש ארוך ועייף, אלא גם המסר הקטן שלו של איך כביכול אנחנו אחראים על גורלנו או במילים אחרות סיפורינו, חובט בך כמו כדור בייסבול.
"מי אתה חושב שאני" ברובו סרט מסקרן ולעיתים אפילו מרגש. אך רחוק מבאמת לממש את הפוטנציאל האמיתי שלו ומרגיש ארוך יותר ממה שאמור להיות.
