מועדון הנשים השקופות ביקורת סרט

Les invisibles Movie Review

מיכל ליבר רונן על "מועדון הנשים השקופות":
"מתחיל באיטיות ונמשך מפתיע ורלוונטי"

סרט ארכיון שתף/י

משחק נעמי לבובסקי, אודרי לאמי, פטריסיה מושון במאי/ת לואי ז'וליין פטיט

זר

ביקורת סרט למועדון הנשים השקופות מאת מיכל ליבר רונן | כתבת קולנוע

ציון המבקר

"מעורר מחשבה"

דירוג הגולשים

ראית את הסרט? העבר/י את העכבר ודרג/י!

5.3/10

היכן תצפו?

בקולנוע

85.7% בבית

10.7% לא אצפה

3.6%

שלח/י

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

הצרפתים נוטים לעשות סרטים על נושאים סוציאליים שונים שבדרך כלל נוטים להתעלם מהם בחיי היומיום. בשנה האחרונה "בידיים טובות" דן בתהליך האימוץ הארוך והקשה ו"זה בידיים שלך" התעסק בעבודות שירות של נער שביצע פריצה עם חבריו. הפעם אנו מתוודעים לתוך עולמן של הנשים שחיות ברחובות, מפה ליד, ללא מקום ללון בו. אנשים חסרי בית חיים בקרבנו ואנו חולפים על פניהם כל הזמן, אך בדרך כלל זה לשבריר שנייה. אנו מתקשים להסתכל עליהם והם שקופים בעינינו. הסרט מחייב אותנו להתעמת עם הפחדים ולהסתכל עליהם. על האנשים ששוכבים מקופלים על הספסלים או בפינת הרחוב. בארץ עוד לא נעשה סרט על חסרי הבית ויכול להיות מסקרן לראות את נקודת המבט הישראלית בנושא."מועדון הנשים השקופות" מכניס אותנו לנבכי העבודה הסיזיפית והקשה של העובדות הסוציאליות. אנו מתוודעים לאודרי (אודרי לאמי) העובדת הסוציאלית המסורה, מנו (קורין מסיירו) מנהלת מקלט יום לנשים חסרות בית והלן (נעמי לבובסקי) המתנדבת. שלושתן מחליטות בסתר להפוך את מקלט היום למקום מגורים לנשים חסרות הבית.

ההתעסקות האינטנסיבית בבעיות הנשים במועדון גובה מחיר יקר מחייהן האישיים. אודרי גרה יחד עם אחיה, דימיטרי (פאבלו פאולי) ומזניחה את חיי האהבה שלה. הלן לעומת זאת ננטשת על ידי בעלה שמנהל רומן עם אישה אחרת. תוך הסתכנות באיבוד משרתן, הן מנסות לתת שביב אופטימיות לנשים שבטיפולן. הן מאפרות אותן, עוזרות להן בלבוש, בהופעה, בשדרוג קורות חייהן ובמציאת עבודה.שלל דמויות צבעוניות עוברות תחת ידיהן כמו: מרי תרזה, ליידי די, שנטל (אדולפה ואן מירהאנג') שישבה בכלא על רציחת בעלה המתעלל ולמדה לתקן כל דבר וג'ולי (שרה זוקו) שנכנסת ויוצאת מהמקלט. בין צחוקים, ריקודים והרבה אמפתיה הן יוצרות גוש מלוכד של נשים שחשות הכרת תודה לעובדות הסוציאליות המסורות.

מדובר ברעיון מקורי וחשוב, שמסב את תשומת הלב של הקהל לבעיות היומיומיות של חסרי הבית והמערכת הסוציאלית. הבעיה של העובדות הסוציאליות שנלחמות בטחנות הרוח הגדולות, קרי, השלטונות הבירוקרטיים על מנת לעזור לנזקקים, והבעיה של חסרות הבית שמתקשות לצאת ממעגל העוני אליו נקלעו וזקוקות לכל עזרה שיוכלו לקבל.עם זאת, התסריט מכיל חורים עלילתיים רבים. לואיס ג'וליאן פטיט (שגם ביימה) יחד עם מריון דואוסט וקלייר לג'ני בנו תסריט מורכב מדי. במקום להתמקד במספר מצומצם של דמויות ולתת להן רקע, שיעזור בהבנתן, הן דוחסות אל תוך הסרט דמויות רבות מדי. החלטה זו יצרה עומס עלילתי שפגמה בזרימה של הסרט. הדמויות המסקרנות ביותר מבין חסרות הבית, שנטל וג'ולי נותרו עמומות. לא ברור מה עבר על שנטל לפני כניסתה לכלא, איך שרדה בו והאם יש לה משפחה. וג'ולי עושה רושם של אלכוהוליסטית או נרקומנית אך אין שום מידע שתומך בכך.בנוסף, חייהן האישיים של העובדות הסוציאליות הוכנסו לסרט באופן חלקי. פטיט הכניסה לסרט את הבעיות האישיות איתן מתמודדות העובדות. החלטה שאולי תרמה למספר אנקדוטות משעשעות אבל מאידך, העמיסה על העלילה. אם כבר להכניס את החיים האישיים, אז יש לתת יותר רקע. לא ברורה הסיבה שאחיה של אודרי מופיע ולטעמי דמותו הייתה מיותרת. בשל כך, הקצב של הסרט הוא איטי והיו בחלק מהסצנות קפיצות מדמות לדמות בלי קישור ביניהן. למרות הקצב האיטי ההתחלתי, המוזיקה של לורן פרז דל מר בעיקר בחלקו השני של הסרט תרמה לתסיסתו. זהו סרט שנותן זווית ראיה אחרת על חסרי הבית ומעורר מחשבה. המסרים שהוא מכיל נחרטו בתודעה והינם חשובים ורלוונטיים.

מיכל ליבר רונן | כתבת קולנוע

עמוד הסרט תמונות מהסרט הוסף/י ביקורת!

שתף/י