ביקורת סרט: “רצח כתוב היטב” מוביל את הצופים בנסיעה אפלה, מרתקת ומהנה, שכן צוות השחקנים מציע משחק עוצר נשימה בתעלומה מסתורית ומלאת פיתולים
חובבי סרטים בוודאי מכירים את ריאן ג’ונסון כאדם שביים את הסרט “מלחמת הכוכבים: הג’דיי האחרון“, אולם התסריטאי-במאי השחיז את כשרונו בסרט הניאו-נואר “בריק“, בקומדיית השודים “הנוכלים בלום” וצבר לעצמו מוניטין בזכות דרמת הפשע מדע-בדיונית “לופר“. לאורך כל סרטיו, ג’ונסון שילב אלמנטים סיפוריים שמערערים הנחות בסיסיות, ומספקים פיתולים שהצופים לא יכולים לחזות. בדיוק כך, הסרט “רצח כתוב היטב” משתלב בצורה מושלמת בתיק העבודות שלו כמותחן תעלומה מודרני. ג’ונסון שכתב, ביים והפיק סרט זה, מקיף את עצמו עם ליהוק מוכשר להפליא, ומבצע את חזונו בדיוק של אמן. “רצח כתוב היטב” מוביל את הצופים בנסיעה אפלה, מרתקת ומהנה, שכן צוות השחקנים מציע משחק עוצר נשימה בתעלומה מסתורית ומלאת פיתולים.
מבלי לגלות ולו פרט מיותר אחד בסרט “רצח כתוב היטב“, הבלש בנואה בלאן (דניאל קרייג) נשכר כדי לבחון את מותו של סופר הפשע העשיר, הרלן טרומבי (כריסטופר פלאמר), שנפטר בליל יום הולדתו ה-85. בביתו נמצאת משפחתו הלא-מתפקדת, הכוללת את בתו הבכורה – הרלן לינדה (ג’יימי לי קרטיס) ובעלה – ריצ’רד (דון ג’ונסון); בנו השני של טרומבי – הרלן וולט (מייקל שאנון), אשתו – דונה (ריקי לינדהום) ונכדו – ג’ייקוב (ג’יידן מרטל); כלתו – הרלן ג’וני (טוני קולט) ובתה – מג (קתרין לנגפורד); והאחות הטיפולית של הרלן טרומבי – מרתה (אנה דה ארמס). בנם של לינדה וריצ’רד – רנסום (כריס אוונס) מגיע מאוחר יותר, בדיוק בזמן לקריאת הצוואה. אף כי קצין הבילוש – אליוט (לקית’ סטנפילד) ממהר לקבוע כי מותו של טרומבי הוא התאבדות, הבלש בלאן בטוח שמשהו נוסף התרחש בבית טרומבי והוא נחוש בדעתו לגלות את האמת.
הכישרון הייחודי של ג’ונסון לשמור את קהל הצופים על קצות אצבעות רגליו מומחש במלואו ב-“רצח כתוב היטב“, עת הוא עוקב אחר הנוסחה הסטנדרטית למדי של סרטי תעלומות רצח – בכך שהצופים זוכים לראות קטעים קצרים בלבד מליל הרצח, והתעלומה נפרמת לאט על המסך. הקולנוען משתמש ביד נוחה גם בבניית וגם בפרימת הפיתולים, ויוצק להם את הבסיס – הרבה לפני שהצופים אפילו רואים אותם האור שבקצה המנהרה. צופים שנונים, במיוחד כאלה שמתענגים על פתרון עלילות מסתורין ורצח – לפני הדמויות על המסך, יזהו חלק מן הרמזים, אך ג’ונסון משתמש בציפיותיהם נגדם – בכדי לשמור על קושיות לאורך כל 130 דקותיו. מקרה אחד ספציפי בו ג’ונסון מערער את הציפיות הוא בדמותו של הבלש בלאן, המגולם על ידי קרייג באופן תיאטרלי להפליא – עם מבטא דרומי מוגזם, וכל מעורבותו בפרשה מציעה תעלומה משנית למותו של טרומבי.
בסרט עם שפע של דמויות צבעוניות, בלאן של קרייג גונב את כל הסצינות, אפילו כאשר מרתה של דה ארמס מוצגת כגיבורת הסרט. השחקנית פועלת היטב כדי להפוך את מרתה לדמות הכי מבוססת בסרט “רצח כתוב היטב“, מנוגדת היטב לבני המשפחה המוחצנים והקולניים של משפחת טרומבי. ג’וני של קולט מאירה את המסך במספר סצינות, וזורקת לאוויר מספר שורות מפתח מפתיעות, ואילו לינדה של קרטיס מצטיירת כאישה מרשימה יותר – וההופעה שלה מהנה לא פחות. במקביל, שאנון מביא רוע בסיסי לוולט ומעניק לדמותו עומק נחוץ, כאשר ריצ’רד של ג’ונסון הוא האיש הלבן העשיר הסטריאוטיפי – בכוונה תחילה. אוונס נוצץ בתפנית הפוכה למה שאנו רגילים להכיר אותו בדמותו של רנסום, ומציג טווח מענג של משחק מאז שעזב את היקום הקולנועי של מארוול. בגלל הליהוק הנרחב לסרט, חלק מהשחקנים לא מקבל כל כך הרבה זמן מסך (סטנפילד, לנגפורד ומרטל בפרט), שכן הדמויות שלהם משמשות במידה רבה כדי להניע את העלילה קדימה. ובכל זאת, על אף גודל צוות השחקנים, כולם מקבלים לפחות רגע אחד להתבלט.
ככלל, כל היבט בסרט “רצח כתוב היטב” – החל מהבימוי של ג’ונסון, דרך המבטא הדרומי של קרייג ועד עיצוב התפאורה המסובך ומורכב לפרטי פרטים – יוצרים יחד את תעלומת רצח שופעת וכובשת זו. הסרט מצליח לשלב את הכיף הצבעוני של משחק הלוח ‘רמז’ | ‘Clue’ עם תעלומה חדשה ומעוצבת בקפידה, ואף מחדיר קצת פרשנות על כל דבר, מסיפורי בלש וכלה בפוליטיקה אמריקנית מודרנית, וכל זאת כדי להאיר את הסיפור של ג’ונסון. בסופו של דבר, “רצח כתוב היטב” הוא הנאה צרופה ומרושעת.