שנות חיינו היפות ביקורת סרט

Les Plus Belles Annees Dune Vie Movie Review

מתי לנג על "שנות חיינו היפות":
"חביב ושווה צפייה, אבל לא מתקרב למקורי"

סרט ארכיון שתף/י

משחק ז'אן-לואי טרנטיניאן, אנוק איימה במאי/ת קלוד ללוש

רומנטיקה

ביקורת סרט לשנות חיינו היפות מאת מתי לנג | כתב קולנוע

ציון המבקר

"נוסטלגיה סנטימנטלית"

דירוג הגולשים

ראית את הסרט? העבר/י את העכבר ודרג/י!

5.9/10

היכן תצפו?

בקולנוע

65.5% בבית

24.1% לא אצפה

10.3%

שלח/י

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

הבמאי קלוד ללוש הוא אגדה. עם קריירה של שישים שנה, שני אוסקרים, שני פרסי גלובוס הזהב, ודקל מוזהב אחד מאחוריו, שמו מוזכר בנשימה אחת עם גדולי הקולונוע הצרפתי בכל הזמנים. אבל הברנש האנרגטי שהימם את העולם עם סרטיו הראשונים כבר לא כל-כך צעיר, בן 82 ליתר דיוק, והשאלה שחייבת להישאל עם צאת סרטו החדש לאקרנים בישראל היא האם הגיע זמנו לצאת לגמלאות?סרטו החדש של ללוש הוא סרט המשך ליצירת המופת שלו "גבר ואישה" משנת 1966. הסרט הנוכחי מאחד את כל הקאסט המקורי של הסרט ואף משלב קטעי מוזיקה ופילם מהסרט המקורי. הסרט, במיטב המסורת הללושית, חסר עלילה של ממש. הוא בנוי ממספר רפליקות חביבות יותר וחביבות פחות שמתארות את האיחוד של האוהבים אן וז'אן פול 50 שנה אחרי. את הרפליקות הללו מחברות עלילות משנה סתמיות ויחסית חלשות שקשורות למשפחות של האוהבים. בנוסף, בין הרפליקות מבליחים קטעים שמורכבים מחלקים שונים של הסרט המקורי וכן מסרט קצר שללוש הכין בצעירותו.

יהיה זה אנדרסטייטמנט רציני לומר שהסרט לא אחיד ברמתו. חלקים ממנו, ובמיוחד הרפליקות המופרכות, מבוימים ממש כמו דרמה טלוויזיונית סבירה מינוס, וזה די מביך. סצנות רבות בנויות באופן הבא: מאסטר שוט רחב שפותח את הסצנה, שוט אחד שתופס את כל החבורה המדברת או הפועלת, וקלוז-אפ על כל אדם שמדבר או עושה פעולה. סגנון זה כל-כך משעמם ולא מקורי שלא הייתי בטוח אם לגרד את הראש או לפהק, והוא רחוק מהכישרון הפרוע של ללוש הצעיר כמרחק צרפת מישראל.אסיים את ההתמרמרות הזו באזכור התאורה, שמעצימה את הוייב העייף של הסרט. משום מה, ללוש שטף את כל הסצנות שלו באור מסנוור ופלורוסנטי, שמנטרל כל אמירה רגשית. בחירה זו מפתיעה במיוחד בהתחשב בכך שללוש התחיל את הקריירה שלו כסינמטוגרף, וסרטיו המוקדמים אופיינו בתאורה ייחודית ויפהפייה.

יש בסרט גם דברים טובים. לא נעים להודות, אבל אחד החלקים הכי טובים בסרט הוא הבחירה של ללוש להשתמש בקטעים רבים מן העבר. "גבר ואישה" היא קלאסיקה נפלאה שלא נס ליחה, והשימוש של ללוש ביצירתו הוא מפעים ולעיתים מרגש עד דמעות. ללוש אורג קטעים ארוכים בסרט החדש, ואלה מהנים כשלעצמם, אבל לקראת סוף הסרט ללוש לוקח כמעט שבע דקות שמנותקות מזרם העלילה ומקדיש אותם ליצירת חדש מן הישן: הוא עורך יחד ואף מניח אחד על השני קטעים מ"גבר ואישה" וסרט קצר שללוש הכין בצעירותו, שמתאר נסיעת לילה בפריז. קטע זה ממש שופך אור חדש על הסרט הישן של ללוש, ויחד עם המוסיקה המופלאה של פרנסיס לאי, יוצר ממנו משהו קסום.עוד סיבה שהופכת את הסרט לשווה צפייה היא הדינמיקה הנדירה בין השחקנים הראשיים ז'אן לואי טרנטיניאן ואנוק איימה, שמחזיקים את הסרט הזה על הכתפיים הזקנות שלהם. ללוש ידוע בסגנון בימוי ללא-תסריט, שמאפשר לשחקנים מרחב רב לאלתורים. גישה זו משווה לדיאלוג של איימה וטרנטיניאן משהו אותנטי ומרענן להפליא, שפשוט אי-אפשר למצוא בדיאלוג מתוסרט. חלקים גדולים מהסרט מוקדשים לשיחות חולין בין הדמויות הראשיות, ועל-אף שברוב הסרטים קטעים מסוג זה היו נחשבים לחלשים ביותר, כאן הם המעניינים ואיכותיים ביותר, כך שלמען האמת הייתי שמח לשמוע סרט שלם של שיחות "סתמיות" שכאלה.הסרט הזה הוא לגמרי צפיית חובה לכל המעריצים של "גבר ואישה", שימצאו בו מחוות רבות למקורי ואף יילמדו להכיר מחדש את הסרט בן ה-50. לכל השאר, הסרט שווה צפייה, אך אזהיר שהסרט מאוד לא אחיד ברמתו. אחזור לשאלה ששאלתי בפסקה הראשונה: האם הגיע זמנו של ללוש לפרוש? עוד לא, אבל הוא כבר לא מה שהיה.

מתי לנג | כתב קולנוע

עמוד הסרט תמונות מהסרט הוסף/י ביקורת!

שתף/י

שלח/י

שנות חיינו היפות - ביקורת גולשים / תגובות

צפיתם בסרט? ספרו לנו מה חשבתם! הוסף/י ביקורת!

שם: איילתגיל: 6304/12/2019 23:10:35

9/10

לכל מי שאהב את הסרט הראשון מלפני 53 שנים,הבמאי ושני השחקנים הראשיים מ״גבר ואשה״ נפגשים שוב,מתגעגעים,מסכמים חיים,סוגרים מעגל באהבה,בכבוד ובהומור,וגם ברגישות מופלאה.שימוש בהרבה פלאשבקים מהסרט המקורי.משחק מעולה.

שם: אתיגיל: 6719/11/2019 15:02:55

1/10

לא ללכת !!!! מ ש ע מ ם

שם: שלומיגיל: 7015/11/2019 18:38:02

8/10

סרט דרמה המתאר מערכת יחסים בין גבר ואשה מבוגרים, הוא בדיור מוגן והיא עדיין עובדת בחנות שלה. הסרט נע בין עבר להווה, כאשר הבמאי קלוד ללוש משתמש גם בסצנות מצולמות בשחור לבן, כל זאת על רקע הנוף של נורמנדי. סרט מרגש, משחק מצוין של שני שחקנים ותיקים, ז''אן-לואי טרנטיניאן אנוק איימה, מומלץ למי שאוהב נוסטלגיה.

ל 3 ביקורות גולשים נוספות

קישורים