"האפיפיורים". ג'ונתן פרייס, אנתוני הופקינס.
על הנייר "האפיפיורים", המביא סדרת שיחות בין שני גברים זקנים (בשנות ה-70 וה-80 לחייהם) שהקדישו את חייהם לנצרות, אינו המתכון לסרט מעניין שחלקים גדולים ממנו מתנהלים בלטינית, באיטלקית ובספרדית. הסרט של "נטפליקס", שכמו "האירי" ו"סיפור נישואים" זוכה להקרנות בבתי הקולנוע לפני שיהיה זמין למנויי שירות הסטרימינג, עובד בעיקר בזכות אנת'וני הופקינס וג'ונתן פרייס, שני השחקנים הבריטיים הוותיקים שמגלמים אפיפיורים מגרמניה ומארגנטינה. כמו הרבה סרטים לאחרונה, כולל "השמים הם הגבול", הסרט לא מבוסס על מקרה אמיתי אלא "בהשראת" המציאות.
אמנם שמו של הופקינס (שיהיה בן 82 ב-31.12) מופיע ראשון בכתוביות של הסרט אך בקרב נותני הפרסים השנתיים הוא בקטגוריית שחקן המשנה, בעוד פרייס (בן 72) מתמודד כשחקן ראשי. התפקיד של האחרון בתור האפיפיור פרנסיס גדול יותר אך כולל פלאשבקים לא-קצרים שבהם מגלם אותו שחקן אחר, כך שפרייס מופיע על המסך רק קצת יותר מהופקינס אבל זה יותר הסיפור שלו. זאת לא הפעם הראשונה שהשחקן המפורסם יותר מופיע בראש רשימת השחקנים: ונסה רדגרייב היתה מועמדת לאוסקר כשחקנית משנה על "אחוזת האוורד", כשאמה תומפסון שהיתה אחריה בכתוביות זכתה באוסקר כשחקנית ראשית; שמו של ג'ק ניקולסון הופיע לפני זה של מייקל קיטון ב"באטמן".
קשה להאמין שעוד רגע 2020 ונטפליקס הפיקו סרט שיש בו פלאשבקים בשחור-לבן, למקרה ששנת ההתרחשות שמופיעה על המסך, הקריינות המלווה והשחקנים הצעירים לא מבהירים שזה משהו שמתרחש בעבר. רוב רובם של הקטעים האלה כמו נלקחו מסרט אחר, סרט ביוגרפי על האפיפיור פרנסיס, אבל לא על זה רוב הסרט. בשלב כלשהו השניים מספרים זה לזה את סיפורו של פרנסיס. הגיוני מאוד. בפלאשבקים האלה יותר מספרים את ההתרחשות מאשר רואים משהו מתרחש, ואין את שני השחקנים שמחזיקים את הסרט בן 125 הדקות. כמו כן, מדהים שבעידן שהטכנולוגיה מאפשרת כל כך הרבה אפקטים מדהימים כמו הצערת המראה של שחקנים ובריאת עולמות דמיוניים שלמים, עדיין לא מסוגלים לייצר תמונת סטילס של שני שחקנים בצעירותם שלא נראית כמו עבודת הדבקה גרועה של ילדים בגן.
פרנסיס (כפי שנודע משנבחר לתפקיד המוביל של עולם הנצרות) טס מבואנוס איירס אל רומא כדי לבקש אישור להתפטרותו מהאפיפיור המכהן (הופקינס). הם מעריכים זה את זה על אף שאינם רואים עין בעין בתחומים רבים, הם באים מיבשות שונות ויש הבדלי אישיות וסגנון ברורים ביניהם. פרייס (מ"ברזיל" ועד "האישה" עם גלן קלוז) מצוין בספונטניות והטבעיות שהוא מבטא. הופקינס מצליח להיעלם בתפקיד, אך פה ושם יש מניירות שהוכיחו את עצמם בעבר, כולל ב"שארית היום" (כיסוי חצי מהפנים עם היד של עצמו, למשל).
"האפיפיורים". אנתוני הופקינס, ג'ונתן פרייס.
פרננדו מירלאס הברזילאי פרץ לבמה הבין-לאומית עם "עיר האלוהים", שעליו היה מועמד לאוסקר על בימוי. לאחר מכן עבר לסרטים דוברי אנגלית וביים את "הגנן המסור" עם רייף פיינס ורייצ'ל וייז, ואז התרסק עם "על העיוורון" על פי ספרו של ז'וזה סארמאגו. סרטו הקודם היה "360" (2011) עם וייז והופקינס. ב"האפיפיורים" הוא מצליח להפוך שיחות של שני גברים זקנים בחדרים (חלקם יפים מאוד) למוצלחים, להראות את כוחה של האפיפיוריות ומעמד נבחריה, ולעורר עניין בתהליכי הצבעה שתוצאותיהם ידועות מראש. הפוליטיקה של דרום אמריקה החשובה לו לא משתלבת פה טוב. ויש הרגשה שגם צילמו חלקים על עברו של האפיפיור הגרמני. הדת והחלקים בארגנטינה הם כנראה אלה שמשכו אותו לפרויקט.
פה ושם מסתמכים יותר מדי על דיווחי חדשות כדי להסביר מה קורה, כמו פרשנים לתחרות ספורט. ראוי לציון התפקיד המצוין שעושה העוזר האישי של האפיפיור, ומדהים כמה מתאימה המוזיקה של הביטלס -המנגינה לבדה- לפס-קול של סרט! הסרט מועמד ל-4 פרסי גלובוס הזהב (סרט, שחקן ראשי, שחקן משנה ותסריט) וצפוי להיות מועמד לאוסקר בקטגוריות הזהות. זוכים לא יצאו מפה.
דירוג: 
האפיפיורים (בריטניה, איטליה, ארגנטינה, 2019)
בימוי: פרננדו מירלאס | תסריט: אנתוני מקרטן | משחק: ג'ונתן פרייס, אנת'וני הופקינס, חואן מיוג'ין, סידני קול, פדריקו טורה | מוזיקה מקורית: ברייס דסנר | צילום: סיזר שרלון
הפצה: לב סרטים ובתי קולנוע, החל מה-12.12.2019 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: