צפוי להפליא ולא אמין להחריד: ג'וקר קלף לא ממש מנצח

עוד לפני יום הצילומים הראשון שלו, "ג'וקר" כבר קיבל מעמד של קרנבל תקשורתי. הרעיון שבמאי הקומדיות טוד פיליפס ("בדרך לחתונה עוצרים בווגאס") יוביל את הגלגול הקולנועי הרביעי של דמות הקומיקס המפורסמת בגרסה למבוגרים, ועוד במנותק מהדמות של אויבו המושבע באטמן, הפך את הפרויקט למשחק של ניחושים ותיאוריות. לאחר מכן הגיעה הבכורה בפסטיבל ונציה, שם זכה הסרט בפרס הגדול וקיבל חותמת של סרט איכות, דבר שיצר אפילו יותר ציפייה והעמיד את הסרט תחת עין בוחנת. משם נדמה שכולם כבר פיתחו דעה מוצקה על הסרט, עוד לפני שצפו בו, ומאמרי דעה על חשיבותו, כמו גם השאלה האם לגיטימי באקלים הנוכחי להציב במרכז סרט דמות של פסיכופת מסוכן שעמו אנחנו אמורים להזדהות, הציפו את הרשת ואת העיתונות. בזמן שהקונטקסט האקטואלי של "ג'וקר" באמת מעניין לדיון, צריך להזכיר שבסופו של דבר, זה בסך הכול סרט קולנוע. וככזה, אחרי כל הרעש והצלצולים, "ג'וקר" הוא בסדר. לרוב אפילו פחות מזה.

זוכה פסטיבל ונציה מתיימר לספר לנו את סיפור המקור של הרשע הקומיקסי הידוע, ואיך הפך מאדם רגיל לסוכן הכאוס המוכר לנו. זה אתגר לא פשוט, מכיוון שרוב הסקרנות שמעורר הג'וקר מגיעה ממניעים מעורפלים ומעברו הלא ידוע, מה שהופך אותו לבלתי צפוי ומחריד יותר מרוב הנבלים בעולם גיבורי העל. הגרסה הנוכחית, המראה את התדרדרותו הנפשית של הג'וקר-לעתיד, הולכת בתלמים שחרש מרטין סקורסזה בסרטיו "נהג מונית" ו"מלך הקומדיה", וזה בהחלט טייק מעניין בעולם עיבודי הקומיקס, אבל כוונות טובות מביאות אותנו רק עד גבול מסוים.

מבחינה טכנית, "ג'וקר" הוא סרט מרשים במיוחד. הצילום, העיצוב של העיר גות'הם כניו יורק הרקובה של תחילת האייטיז והמוזיקה - כולם הופכים אותו ליצירה שמרגישה כמו אירוע. אבל אלו רק עשן ומראות. כי בעצם, מבחינה תוכנית, "ג'וקר" הוא קליפה ריקה. כל מה שיש לנו ביד הוא סרט על איש לא יציב שהופך להיות עוד יותר לא יציב, מבלי שנצליח לפתח כלפיו איזושהי הבנה או אמפתיה אמיתית, והנראטיב נע על הסקאלה של צפוי להפליא ולא אמין להחריד.

הסרט מבלבל כי הוא לא החליט אם הוא חיצוני לדמות או מסופר מתוך תודעתו הסובייקטיבית של פסיכופת, ונקודות המפנה העלילתיות מאולצות ומתאמצות. חואקין פיניקס בתפקיד הראשי משחק יתר על המידה, ובכלל התסריט לא מסוגל לבנות מהלך דמות סביר, ועל כן שוב ושוב עולה השאלה - בשביל מה הסרט הזה? האם הוא מסמך נוקב על חברה שמייצרת רוצחים? האם הוא סרט פוגעני על אנשים בעלי לקות נפשית? כל אחד יכול לבחור את התשובה הנכונה לו.

בשורה התחתונה, "ג'וקר" מוכיח רק שני דברים: הדמות הזו עובדת טוב יותר ללא הסבר פסיכולוגי, ו"נהג מונית" הוא יצירה שאת עוצמתה יהיה קשה לשחזר. מיותר לציין שאת שני הדברים האלו ידענו גם בלעדיו.