עוד ביוגרפיה קולנועית על להקה, אבל אל תצפו ל"רפסודיה בוהמית"
סוכן מוזיקלי מלונדון מגיע לכפר דייגים מסורתי באנגליה ונקלע למתיחה שקשורה בלהקת האקפלה שבאזור. האם הוא יחתים אותם על חוזה ויתאהב במקום? זה הבסיס של "ידיד הדייגים", סרט שבעיקר עושה נעים בלב
"פישרמנ'ס פרנד" ("ידיד הדייגים") הוא מותג מפורסם של לכסניות מנטה אנגליות, שייצורן החל קצת אחרי אמצע המאה ה-19. השם מעיד על נסיבות יצירתן כאמצעי להקלה על כאבי גרון של דייגים. איזה צורך מיוחד יש לדייגים בגרון לא כואב? אולי כדי שיוכלו לשיר את מזמורי הים המסורתיים שלהם המלווים את פעולות הדייג ועוסקים במכאובי החיים והלב, בעודם מעודדים להמשיך במלאכה.
בהתחשב בחיבור של לכסניות אלו למסורת, לים, לעבודת הכפיים של הדייגים ולשירה, אין זה פלא שגרסה של השם אומצה ללהקת מזמורי הים האנגלית Fisherman's Friends ("ידידי הדייגים"). זוהי להקת אקפלה שפועלת כבר כמעט רבע מאה ומקורה בכפר הדייגים פורט איזאק במחוז קורנוול בדרום-מערב אנגליה. שמה של הלהקה הוא גם שמו של הסרט המציג את הגרסה הדמיונית להקמתה. השם העברי שניתן לסרט "ידיד הדייגים", הוא ביחיד, כשם מותג הלכסניות, ולא ברבים, כשמה של הלהקה וכשמו המקורי של הסרט.
"ידיד הדייגים" היא קומדיית נוסחה המתבססת על אלמנטים המוכרים מהצלחות כמו "ללכת עד הסוף" (1997) עם מפוטרי מפעל הפלדה שמרימים מופע חשפנות, ו"להעיר את נד" (1998) על תושבי כפר אירי שרוקמים מזימה להשיג את כספי הזכייה בלוטו האירי. אלמנט הלוקליות המסורתית כסוג של אקזוטיקה לא מאיימת, גבריות קשוחה שיש לה גם צד אחר של פרופורמנס. אוסף טיפוסים "צבעוניים" ונופים שבהם נוכחות העולם המודרני שולית. סרטים שאמורים להשרות תחושה נעימה בקרב הצופים, והפוגה מגודש האפקטים והרעש של סרטי הפנטזיה. זו רמת פני השטח שבה "ידיד הדייגים" פונה לקהל המקבל בהבנה והנאה סרט שכל רגע בו צפוי.
אבל ישנה גם רמת עומק, שבה "ידיד הדייגים" מנסה לתפקד במתח שבין אנגליה העכשווית ואנגליה המסורתית, חברה רב תרבותית (ורב גזעית), מול הזהות ההומוגנית של תושבי כפר הדייגים, קפיטליזם המעצב את ערכי התרבות הגלובלית ואופני צריכתה, מול דימוי של תרבות "טהורה" בצורתה וערכיה. מתחים לא פשוטים של עידן ה"ברקזיט". כל זה לא בהכרח הופך את הסרט למעמיק או רב רבדים, אבל מעיד על היבטיו הסימפטומטיים והיותו פנטזיה מנחמת המפשרת בין מתחים אלו.
לעוד ביקורות קולנוע:
דני (דניאל מייס) הוא סוכן מוזיקלי מלונדון המגיע יחד שני עמיתים והבוס שלהם טרוי (נואל קלארק) לפורט איזאק. זוהי נקודת המוצא לסופשבוע שבו ארבעת עכברי העיר הנהנתנים מתכננים לחגוג את סיום רווקותו של אחד מהם. אמורה לחכות להם יאכטה, אבל כשזה לא מסתדר הם נתקעים בכפר.
ההבדל בין אנשי העיר והכפר ברור. הם לא מכירים את המקום, מתנהלים בחוסר התחשבות במקומיים, ונזקקים לחילוץ ימי כשאינם מבינים את המהירות בה הגאות יכולה לתקוע אותם בלב ים. מזל שהם מחולצים על ידי הדייגים המקומיים. מאוחר יותר, כשהם רואים את הדייגים שרים, טרוי מחליט למתוח את דני ומורה לו לשכנע אותם לחתום אצלו. החלק השני של המתיחה הוא לנטוש את דני בכפר עד שהחוזה ייחתם, מבלי שיש לבוס כל כוונה לכבדו. הבוס, אגב, הוא כהה עור, ואין דבר שזר לו יותר ממוזיקה האקפלה המסורתית של הדייגים.
הדמות הדומיננטית בחבורת הדייגים היא ג'ים (ג'יימס פיורפוי) המהווה גילום של גבריות אנגלית מסורתית במיטבה. יש לו גם בת גרושה וחיננית בשם אלווין (טופנס מידלטון) שמנהלת בית הארחה שבו יגור דני בעודו מנסה לסגור את החוזה. האם יהיה מפתיע לגלות שבמפגש הראשון ביניהם היא כינתה אותו בכינוי גנאי השקול ל"שמוק"? או שמערכת היחסים ביניהם תתפתח במהלך הסרט? מתי ועל מה יהיה משבר, ואיך הוא יפתר?
דני, כסוכן של הצופים בעולם הבדיוני, נחשף ליופיים של החיים המסורתיים. האחווה הקהילתית, הישירות והאחריות, ושירי הים הזוכים לתוספת עוצמה על רקע הטבע או כשהם מושרים בכנסייה של הכפר. ההצבה של התרבות המסורתית מול העכשווית מבהירה את עליונותה של הראשונה על האחרונה. באחת הסצנות יש מעבר משיר מלודי המושר על ידי דייג צעיר ושעוסק באישה שהתאלמנה - חלק מזיכרון של סערה שבסוף המאה ה-17 קטלה 24 דייגים. משם יש מעבר מהיר למשרד של הבוס הלא סימפטי של דני כשברקע מתנגן שיר שמילותיו הן It's a bitch being a dog / Nobody want's my job.
הנוסחה של הסרט מחושבת מבחינת עלילות המשנה - שמיד ברגע תחילתן כבר ברור מה תהייה נקודת המשבר בהן, כיצד משבר זה ייפתר, ואיך הן תשתלבנה בעלילה המרכזית. הסרט, בעודו מבקר ערכים מודרניים בשם המסורת, נזהר מלחצות קו בעייתי. לכן בחלק בו הלהקה מבקרת בלונדון (והכולל שלל בדיחות צפויות על יוקר המחייה ותחכום היתר של הכרך עבור הדייגים) מהותי ששירי האקפלה המסורתיים יכבשו גם קהל שאינו לבן.
העלילה של הסרט היא כמובן וריאציה מאוד חופשית על סיפורה של להקת "ידידיי הדייג". בקבוצה המקורית רק שלושה מחברי הלהקה היו דייגים ובסרט כולם עוסקים במלאכה זו. במציאות ההתקלות של אנשי תעשיית המוזיקה הייתה בפאב, כאן זו שירה מול הים להנאת אנשי הכפר.
הסיפור על איש העיר בעל הקריירה, המוצא את מקומו האמיתי בחיים הפשוטים ובקרב הקהילה הכפרית (ומזכיר בכך את "דוק הוליווד" הקומדיה של מייקל ג'יי פוקס מ-1991) הוא בדיה מוחלטת. מצד שני, עם כל הכבוד ללהקה הוותיקה, אלו לא בדיות שאמורות להטריד את הצופים. לא מדובר באייקון תרבותי שסיפורו זוכה לעיבוד קולנועי - כמו להקת קווין ("רפסודיה בוהמית") או אלטון ג'ון ("רוקטמן"), אלא להקה שבשיאה הכניסה להיט בודד לעשירייה הראשונה של המצעד. מי שהולך לסרטים כטיול של שעתיים בחו"ל יסתפק ביופיים של נופי הכפר והים והמוזיקה המסורתית המלווה אותם.
