איפה: HOT3
כמה: הביקורת נכתבה אחרי צפייה בשני פרקים
המלצת tvbee: מומלצת לכל מי שרוצה להרגיש קצת חו"ל בלי להתאמץ יותר מדי בזמן הצפייה
בתוך מבול סיכום העשור בטלוויזיה אפשר לאפיין כמה טרנדים שנמצאים איתנו כבר לא מעט זמן, אולי אפילו יותר מדי. אחד מהם הוא קומדיות עצובות, סדרות שנוצרו על ידי יוצר מסוים שעד כה התאפיין בעיקר ביצירות קומיות מובהקת, וכעת פונה לספר סיפור אישי יותר, לרוב מבוסס על חייו שלו, ומציג סיטואציות מורכבות ולא משעשעות בהכרח. אל רצף היצירות האלו, החל מ"בנות" של לינה דנהאם ועד “אבא משתדל" של טל פרידמן, הצטרף עכשיו יוצר “בובה של לילה" ו"אנחנו במפה" אלי בן-דוד עם “הנספח", שעלתה שלשום ב-HOT.
“הנספח" מציגה את סיפורו של אבשלום (בן-דוד), מתופף בלהקה החי בארץ עם אשתו אנאבל (אלואיז גודה) ובנם. הסדרה נפתחת עם ההודעה של אנאבל (שעברה לישראל בעקבות הזוגיות) לבעלה, על כך שהיא עומדת לשמש כנספחת בשגרירות ישראל בפריז. כמו אבשלום, גם בן-דוד עבר לפני מספר שנים בעקבות אשתו שמשמשת באותו תפקיד, ובמקום להשאיר אחריו להקה, הוא השאיר את הסדרות שיצר, וניצל את הזמן שהתפנה לו לכתיבת הסדרה על סיפורו האישי ותהליך ההתאקלמות שלו בפריז, באווירה דומה לזו שכבר פגשנו מוקדם יותר השנה בסרט “מילים נרדפות". כמו הגיבור ב"מילים נרדפות", גם אבשלום אינו דובר צרפתית, מה שמוביל ללא מעט אי הבנות ומבטא את הזרות שלו באופן הברור והנגיש ביותר.
מעבר להתמודדות הפרטית של אבשלום, הסדרה מציגה גם את המבחן לזוגיות שלו ושל אנאבל, בצל השינוי במאזן הכוחות בין בני הזוג. אם עד כה אבשלום היה המקומי ואנאבל הייתה “הנספחת", כעת היוצרות מתהפכות. אמנם בני הזוג מוצגים לרוב במקביל, כדי להמחיש את הפער ביניהם, אבל כאשר הם כן חולקים סצנות התחושה היא שהדיאלוגים טכניים מדי ולא סוחפים. ייתכן והסיבה היא העובדה שגודה לא קשורה לישראל באף אופן, ולמדה עברית במיוחד עבור התפקיד, לאחר שהכירה את בן-דוד בפריז והשניים התיידדו, מה שאולי מקשה עליה להזריק רגש לסצנות טעונות.
מעבר לסיפור האישי והזוגי, הרגעים החזקים באמת בסדרה הם דווקא אלו העוסקים בסוגיות חברתיות רחבות יותר. אפשר למצוא בסדרה לא מעט התנגשויות בין שני כוחות שונים - בין מהגרים למקומיים, בין מזרחים לאשכנזים או פשוט בין בעלי עור כהה לבהיר. בן-דוד מטפל בסוגיות האלו ברגישות ובחוכמה ומצליח להציף את הנושאים המוכרים האלו בדרך מעט שונה מהרגיל. בולט לטובה במיוחד פרק בהמשך העונה המתרחש כמעט כולו סביב שולחן שבת, ומפגיש בין השאר בין אבשלום הישראלי, אורח צרפתי מקומי וילד ממקלט לפליטים בשם אוסאמה. הגזענות והחשדנות כלפי הזר אמנם מרחפות מעל הסדרה החל מהרגע הראשון, אבל הן מתבטאות במיוחד באותו פרק, שאי אפשר להוריד ממנו את העיניים.
ובכל זאת, מסדרה שמטיחה בפרצוף כל כך הרבה סיטואציות חברתיות לא תקינות פוליטית, ניתן היה לצפות לנהוג טיפה יותר ברגישות כלפי העם הצרפתי, זה שמתייחס בפטרונות כלפי כל מי שהוא לא חלק ממנו בסדרה, ולוותר על שימוש חוזר באלמנטים כמו הגשת מקרונים, עיסוק אובססיבי ביין והשחלת “דוז פואה" כחלק לגיטימי משיחה. ההיבט ההוא מצער, כי ניכר שבן-דוד ושותפיו ליצירה השתדלו לנהוג ברגישות ותשומת לב כלפי הדמויות שהם מציגים, לפחות כמו שהם מתייחסים לאלמנטים שונים בוויזואליות של הסדרה, שלא נראית ונשמעת כמו סדרה ישראלית טיפוסית. דוגמה לכך היא התגמול שבן-דוד מעניק עבור הצופים הערניים בסדרה, שיכולים לשים לב לסירנות הנשמעות ברקע לאורך כל הערב הראשון של אבשלום בפריז, ובהמשך מקבלות תפקיד מסוים בעלילה.
אין ספק ש"הנספח" שונה מרוב הסדרות הישראליות של השנים האחרונות, ולטובה, אך באותו זמן היא גם לא מצליחה להיות חדשנית מספיק בשביל לבלוט אל מול אינספור הסדרות בשוק הבינלאומי, שאליו היא ללא ספק מכוונת. הסדרה מזניחה כמעט לגמרי אלמנטים ישראלים בהיסטוריה של אבשלום והופכת את הסיפור של “הנספח" לסיפור שכל אדם בעולם שחלם על הגירה למדינה אחרת ועל מגורים בדירה אירופאית קלאסית, עם כל רצפות העץ והתקרות הגבוהות שבה, יכול להזדהות איתו. אולי מדובר בצעד חכם שיווקית, אבל התחושה לאורך הצפייה בסדרה היא שהיא יכלה להגיע רחוק יותר, לו רק הייתה מעזה.
"הנספח" משודרת בימים רביעי וחמישי ב-20:15 ב-HOT