"1917" – ביקורת: מעורר התפעלות

"1917". ג'ורג' מקיי.

"1917". ג'ורג' מקיי.

"1917" הוא סרט מלחמה עשוי טוב. האם הוא משאיר חותם, מעורר מחשבה, עם תסריט יוצא דופן? יש סרטים לשם בידור והנאה, וצריך כאלה, אבל הסרט הזה אינו כזה. הוא מעורר התפעלות כפי שרצו, מעניין רוב הזמן, עם השפעות של "להציל את טוראי ראיין" (ואולפני "דרימוורקס" של ספילברג מפיקים את הסרטים של במאי הסרט, סם מנדס, מאז סרטו הראשון, "אמריקן ביוטי").

הסרט מתחיל ב-6 באפריל, 1917 (זה לא מקבל התייחסות או מוזכר אבל זה התאריך שבו הכריזה ארה"ב על כניסתה למלחמה וזה בוודאי לא במקרה). שני חיילים בריטיים, סקופילד ובלייק (ג'ורג' מקיי ודין-צ'רלס צ'אפמן מ"קפטן פנטסטיק" ו"משחקי הכס", בהתאמה), נשלחים אל כוחות החזית כדי להעביר הודעה חשובה ודחופה כדי למנוע מערכה קטלנית.

עושים הרבה פחות סרטים על מלחמת העולם הראשונה מאשר על השנייה. הבמאי סם מנדס (גם "ג'ארהד" שהתרחש במלחמת המפרץ ו"סקייפול", סרט ג'יימס בונד הכי מצליח אי פעם) מקדיש את הסרט לסבו, שהיה חייל במלחמה. סם שותף לכתיבת התסריט, שהקפידו שכל כמה דקות יקרה בו משהו אחר, דרמטי, במקום שונה מקודמו (לעתים מרשים), אך הוא דומה יותר דומה לאגדה או למיתולוגיה, רק ללא מוסר השכל. זהו סיפור גבורה אנושי שמספרים בסוף ארוחת חג כשלאנשים אין כוח לזוז, ובקלות אפשר לדמיין את משפחת מנדס המורחבת יושבת באנגליה ליד האח הדולקת ומקשיבה לסב. כך מדובר בסיפור של טובים ברורים מול רעים מוחלטים (החיילים הבריטיים מצילים חייל גרמני שתקוע במטוס בוער, את החיילים הגרמניים מעניין רק להרוג ולהזיק); הדמות הראשית עיקשת ונחושה בלי תכונות בולטות מעבר לכך. וזאת בניגוד לדמויות (/יצורים) שהיא נתקלת במהלך המסע שלה, במקרה הזה אנשי צבא בעלי דרגות גבוהות עם כמות נכבדה של כריזמה, חיות והומור, שאותם מגלמים בתפקידים קטנים מאוד שחקנים בריטים מוכרים וטובים: קולין פירת', מארק סטרונג, אנדרו סקוט ובנידיקט קאמברבאץ'. גם ריצ'רד מאדן ("משחקי הכס", "שומר הראש") מוצלח מתמיד בקטע היחיד שלו.

"1917".

"1917".

הסרט, מועמד מוביל לזכייה באוסקר ב-3 קטגוריות לפחות: סרט, בימוי וצילום (עם מועמדויות נוספות לפס-קול, לצליל ולאיפור, ואולי גם לאפקטים חזותיים ולעיצוב אמנותי; המועמדויות יוכרזו ב-13.1), נשען בעיקר על ההחלטה האמנותית לביים את הסרט כך שייראה כמצולם בשוט אחד ארוך. זה אינו עניין חדש בקולנוע, כולל "חבל" של אלפרד היצ'קוק (כשאפשר היה לצלם טייקים במשך 10 דקות בלבד), "בירדמן" המוצלח, "ויקטוריה" הגרמני ועוד. יש משהו מרשים, מלהיב ואוחז את הצופה בשוט ארוך ללא קאטים. הוא יכול להעצים רגעים ומאפשר התרשמות ממנעד רגשי שעוברת דמות בדומה לתהליך שעוברת דמות בהצגה. מנדס, שמגיע מעולם התאטרון, ממשיך לביים הצגות במקביל לקריירה הקולנועית שלו. מייק ניקולס ("גלויות מהחיים", "נערה עובדת") אהב לפתוח את סרטיו עם שוט ארוך, ובעשור הזה זה עבד מעולה בפתיח של "כוח משיכה" וב"לפני חצות" בשיחה ארוכה במכונית בין ג'ולי דלפי לאית'ן הוק.
לשם כך מנדס גייס לשורותיו את אחד הצלמים המובילים והטובים שעובדים כיום, רוג'ר דיקינס, שכבר עבד אתו בסרטים קודמים. גם כאן הוא עושה עבודה יוצאת מן הכלל.
השוטים הארוכים היו יכולים להיות עוד יותר מרשימים לולא היו ערוכים כדי להיראות כשוט אחד. זה תופס בהתחלה ועובד בהמשך אבל לא לכל אורך הסרט יש לזה הצדקה ולפעמים זה מאולץ, פח שטמנו לעצמם. יש יתרונות באפשרות לדלג, לחתוך, להוציא בעריכה.

הייתי שמח אילו היו מוותרים על הקטע היחיד שיש בו אישה (או משנים אותו לגמרי; הוא ממש לא מוצלח) וקטע שירה שאולי במציאות היה מהלך קסם אבל הוא לא מצליח לעורר השתאות, בניגוד לקטע הריצה הסוחף לקראת סופו של הסרט שמצליח לרגש ולעורר התפעלות ושאותו שוב משרת בהצלחה הצילום הרצוף. סרטי בונד הועילו למנדס לפחות מהבחינה הזאת.

דירוג: ★★★☆☆

1917 (בריטניה, ארה"ב, 2019)
בימוי: סם מנדז | תסריט: סם מנדזקריסטי ווילסון-קיירנס | משחק: ג'ורג' מקיידין-צ'ארלס צ'פמןבנדיקט קמברבאץ'ריצ'ארד מאדןמארק סטרונגקולין פירת' | מוזיקה מקורית: תומאס ניומן | צילום: רוג'ר דיקינס
הפצה: יונייטד קינג, החל מה-02.01.2020 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?