טאיקה ואטיטי הוא אחד הקולות הקולנועיים המעניינים ביותר שפועלים כיום. עם קומדיות מטורפות כמו 'מה שאנחנו עושים בצללים' ו'המצוד אחר אנשי הבר', הוא כבש את מקומו בתור האיש שיודע להצחיק, לרגש ולתת עומק לדמויות שלו. לא סתם אולפני מארוול הענקיים רואים בו כהעתיד שלהם ונתנו לו לביים את הסרט הבא בסדרת סרטי 'ת'ור'.
אז רגע לפני שהבמאי טאיקה ואטיטי יביים את 'ת'ור: אהבה ורעם', הוא ביים את מה שנראה כמו הפוטנציאל הכי טוב למערכון בתוכנית קומית שחורה: בתקופת מלחמת העולם השנייה, יש ילד גרמני חדור מוטיבציה והחבר הדמיוני שלו הוא היטלר! חה חה חה חה חה חה! קטעים!
אבל מה אם אני אגיד לכם שהסרט הזה, שיעורר בטח קבס וזעם בקרב המון אנשים, הוא כרגע הסרט הכי טוב שמוקרן בקולנוע?
כי טאיקה ואטיטי, כמו שניסיתי להגיד בתחילת הביקורת, הוא פאקינג גאון.
הסרט מתחיל כמו קומדיה מטורפת על ילד שהחבר הדמיוני שלו הוא היטלר וככזה הוא קורע מצחוק. אבל רגע אחרי שאתם מסיימים לצחוק מהבדיחה 'שג'וג'ו ראביט' המטיר עליכם, עכשיו אתם תגלו שלסרט יש הרבה יותר מה להציע מאשר 'חחחח החבר הדמיוני שלו הוא היטלר'. הסרט לוקח באמצעו פניה חדה והופך להיות דרמה קומית מרגשת ועצובה על דעות קדומות, חיים בשטיפת מוח ואהבה. אני לא צוחק, היו קטעים שהייתי עם דמעות.
בנוסף, זהו סרט מלא לב ונשמה. הדמויות בסרט הן לא קריקטוריות אלא אנשים כמוך וכמוני שחיים בתקופה לא פשוטה עבור העולם שהם חיים בו. 'ג'וג'ו' ראביט אוהב כול דמות ודמות שבו ומרגישים היטב בכך.
הסרט מתהדר בקאסט משובח הכולל את סקרלט ג'והנסון (שבכלל, זאת שנה ממש טובה עבורה), סאם רוקוול, רבל ווילסון, טאיקה ואטיטי עצמו (בתפקיד היטלר) ועוד ועוד. כולם נותנים הופעות טובות מאוד ומונעים מהדמויות שלהם להפוך למשהו לא מצחיק או טוב.
בשורה התחתונה, 'ג'וג'ו ראביט' הוא תענוג של סרט. קומדיה מטורפת, דרמה מרגשת וסרט מרתק וכול זה במחיר כרטיס אחד. רוצו לראות, פשוט רוצו לראות.
