ביקורת: (500) ימים עם סאמר

ג'וזף גורדון-לוויט וזואי דשנל. מתוך (500) ימים של סאמר.

מתי פעם אחרונה ראיתם כרכובי בניינים בסרט? אחזור לשאלה הזאת אחרי זה. "(500) ימים עם סאמר" אינו סרט על אדריכלות, הוא סרט חמוד מאד על אהבה, המתרחש באופן יוצא מן הכלל בלוס אנג'לס. הוא בקלות היה יכול להיות מקוצר לפרק ראשון של סדרה עם פוטנציאל רב.

ביום שטום (ג'וזף גורדון-לויט) המשועמם בעבודתו ככותב כרטיסי ברכה מתאהב ממבט בראשון בסאמר (זואי דשנל), המזכירה החדשה של הבוס שלו, מתחילה הספירה (1). אחרי מספר ימים הם משוחחים במעלית, ואחר כך במסיבת אירוסין במשרד. כך מתחילה מערכת יחסים בת 500 ימים בין טום לסאמר [קיץ], שמודיעה לו מראש שהיא אינה מחפשת בן זוג ולא מאמינה באהבה.

סרטם הראשון של התסריטאים סקוט נוסטדטר ומייקל ה. וובר ושל הבמאי מארק ווֶבּ, במאי של פרסומות וקליפים, הולך קדימה ואחורה לאורך חמש מאות הימים שבשם הסרט. יש לא מעט קטעים מצחיקים ורגעים מתוקים בסרט שמשובץ המצאות – חלקן מקוריות יותר מאחרות – המשקפות את עברו המקצועי של הבמאי. חוץ מהפרסומת הברורה לאיקאה, ניתן להוציא קטעים רבים ולהדביק להם שם של מוצר כלשהו. החברים שלו מצליחים לא להיות קלישאות עייפות (כמו אלו ב"להתאהב מחדש", למשל), פחות מוצלחת הצמדת קטעים שהתרחשו בהפרש ימים (נכנס שמח למעלית ויוצא מצוברח, למשל).

ג'וזף גורדון-לויט (מ"ג'י.איי.ג'ו: כוח המחץ" והסדרה "מפגשים מהסוג האישי") וזואי דשנל ("יס מן", "ביום שזה יקרה") טובים מאוד: היא מקסימה וטבעית מאוד, והוא חביב, אך הכימיה ביניהם לא-משהו. על כרזת הסרט ובתחילתו של הסרט עצמו מצוין שזה אינו סרט אהבה, ובאמת חסרה האהבה בין השניים. מרגע שהם ביחד לא מספיק רואים אותם בעבודה וקשה להאמין שכל כך מעט קורה במשך למעלה משנה.

ג'וזף גורדון-לויט וזואי דשנל. מתוך (500) ימים של סאמר.

תהיות על מקומו של הגורל בחיינו אינן המצאה של וודי אלן, גם שימוש בקריינות לא, אך כשהם מצטרפים לשאר האלמנטים מסרטיו של אלן, ברור שהתסריטאים והבמאי הושפעו מהסרטים שלו. כמו "הרומן שלי עם אנני", הפרידה בין השניים ידועה מראש, השם שלה מופיע בשם הסרט למרות שהסיפור מסופר מנקודת מבטו של הגבר, יש שימוש במסך מפוצל, פלאשבקים לילדותם ואפילו – אלווי (אלן) אומר שהוא אנאלי, וסאמר מספרת שהכינוי שלה בקולג' היה דומה. כאן נכנסת גם התשובה לשאלה על הכרכובים. ב"חנה ואחיותיה" של אלן, דיויד הארכיטקט (סם ווטרסטון) לוקח את הולי ואפריל (דיאן ויסט וקארי פישר) לסיור במנהטן ומראה להן את הבניינים האהובים עליו – וב"(500) ימים עם סאמר", טום, שלמד ארכיטקטורה, מראה לסאמר בניינים עם כרכובים יפים באזור שלהם בלוס אנג'לס.

באמצע הסרט יש משום מקום קטע של ראיונות ישר למצלמה של מספר דמויות על אהבה ויחסים, בדומה ל"בעלים ונשים", שם היה זה לכל אורך הסרט. גם חיבתו הידועה של אלן לבתי קולנוע, גלריות וסרטיו של אינגמר ברגמן נוכחת כאן. כמו ב"אהבה ומלחמה" של אלן יש בסרט חיקויים של "פרסונה" ו"החותם השביעי" של ברגמן. גם שיחות ההתייעצות של טום עם אחותו הצעירה הזכירו לי את השיחות של וודי עם בתו ב"פשעים ועבירות קלות" אבל יכול להיות שאני כבר מרחיק לכת יותר מדי.

הסרט הרוויח מעל 30 מיליון דולר בארה"ב, הישג נאה לסרט עצמאי ללא "כוכבים". זה יותר ממה שהרוויח בארה"ב סרט כלשהו של וודי אלן בעשרים שנה האחרונות, וגם יותר מ"תהילה" ו"אהבה בהפתעה" עם ג'ניפר אניסטון. הבמאי מארק וֶבּ ושני השחקנים הראשיים צילמו סרטון חביב, שרק הצופים של הסרט יבינו.

הסרט "עובד", הוא מעניין וחינני, מקורי ומצחיק, אך למרבה הצער מזניח את דמותה של סאמר שמניעיה העלומים מדי פוגעים בסוף של הסרט. בסרט שומעים את השיר האהוב עליי של סיימון וגורפינקל (שכתבו, כידוע, את הפס-קול של הסרט "הבוגר" שאת סופו המוכר רואים בסרט) " Bookends Theme": היה זה בעבר/ ואיזה עבר היה זה,/ היה./ תקופה של תמימות/ תקופה של גילויים,/ זה היה מזמן…/ נשאר רק התצלום./ נִצרו את זיכרונותיכם/ הם כל שנשארו.

דירוג:

(500) ימים עם סאמר
ארה"ב, 2009
הפצה: א.ד.מטלון, החל מה-12.11.2009 בבתי הקולנוע.
בימוי:
מארק ווב
תסריט:
סקוט נוסטדטר
מייקל ה. וובר
שחקנים:
ג'וזף גורדון-לויט
זואי דשנל